You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים
עיונים בסידור התפילה - ליל שבת: זמירות – צור משלו אכלנו
דפי מאורות (5776-08)
הזמר שמעסיק פוסקים, חוקרים וגם מוזיקאים
א. זמר נפוץ עם המנגינה האשכנזית העתיקה ביותר
הזֶמר בנוי כהקדמה לברכת המזון ("צור משלו אכלנו[1] ברכו...") וארבעת הבתים מקבילים בדיוק לד' הקטעים של ברכת המזון מדאורייתא ("הזן את עולמו" = "הזן את הכל"; "בשיר וקול תודה... על ארץ חמדה טובה" = נודה לך... ארץ חמדה טובה..."; רחם... על ציון = רחם... ועל ציון משכן כבודך; יבנה המקדש = ובני ירושלים).[2] כתב יד הזמר נמצא כבר מלפני 600 שנה[3] ויש אף ששיערו שמקורו מלפני 1,900 שנה, משום שעל אף שמוזכרת גם ברכת "בורא פרי הגפן" של המזמן בסוף ("על כוס יין מלא"), חסר בית כנגד הברכה הרביעית, ברכת "הטוב והמטיב", ושמא נכתב לפני תיקון ברכה זו לאחר מרד בר-כוכבא.[4]
ריבוי מספר כתבי היד מהתקופות ומהארצות המגוונות, מוכיחים על הפופולריות של הזמר ותפוצתו,[5] ולמרות זאת, הנוסח נשאר יחסית אחיד,[6] עובדה המצביעה אף היא על כך שהוא הושר בקביעות ובתדירות. לא די בכך שאין זכר לשַבָּת בזמר, אלא שבולטת היעדרותה של הקבלה כל שהיא ל"רצֵה והחליצנו". משתמע מכך שייתכן שבמקור "צור משלו" אינו כלל זמר לשבת, אלא פיוט לקראת ברכת המזון אף בימי חול. היעב"ץ מזכיר, "והאומרו גם בחול תבוא עליו ברכה".[7]
לעומת זאת, הציע ד' סדן שמילות הפזמון, "שבענו והותרנו כדבר ' " מכוונות דווקא לשבת, שרק בשבת הוּתר לבני ישראל במדבר להותיר מהמן עד הבקר, "ויאמר משה אליהם [לגבי ימי החול] איש אל יותר ממנו עד בקר [...] הוא אשר דיבר ה' שבתון שבת קדש לה' מחר [...] ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבקר".[8]
בשנים האחרונות זכה "צור משלו" לתשומת לב מיוחדת לאור גילויו של ישראל אדלר, שפרסם תעתיק מתווי נגינתו (!) מכתב יד מראשית המאה ה-16, מדרום אשכנז.[9] על כן מדובר במנגינה היהודית הקדומה ביותר שנמצאה עד כה באירופה.
ב. האם לומר את שם ה' בזמירות שבת (והוכחה נגד ההברה האשכנזית!)?
יש החוששים מאמירת שם ה' מחוץ לתפילה,[10] אך ברור שכאן, "ברכו אמונַי" הוא חרוז עם "כדבר אדנָי", ולא "כדבר השם". הגר"ע יוסף מקשה מכאן בכלל על ההברה האשכנזית. איך ניתן, לשיטתם, לחרוז פת"ח עם קמ"ץ.[11] אוסיף, שדבריו יחזקו את הטוענים שמקור הזמר הוא בעדות המזרח,[12] או שמא התנאים היו "ספרדים"!
ג. האם שירת "צור משלו" פוטרת מברכת המזון?
בשו"ת שיח יצחק[13] מוזכר בשם ר"ח מוולוז'ין, שאין לומר בזמירות של שבת את הפזמון "צור משלו אכלנו",[14] משום חשש שכבר יוצא עמו ידי חובת ברכת המזון ואז ברכותיו תהיינה ברכות לבטלה. הר"י וייס מדמה זאת לכתוב בתלמוד על קבוצת אמוראים שביקרו את רב יהודה שהתרפא, ואמרו לו (בארמית): "ברוך ה' שנתתיך לנו ולא לעפר".
המתרפא ענה "אמן" והיה פטור מברכת הגומל, למרות שכנראה הם לא התכוונו להוציאו משום ברכה.[15]
בדומה לכך מוזכר בבאר היטב,[16] שאם בירך "מחיה המתים" בתפילה, לפני "אלקַי נשמה" כבר יצא ידי חובתו. נוסף על כך, פוסק המשנה ברורה[17] שאם לא הספיק לומר "אלקי נשמה" קודם התפילה, טוב שיכוון בברכת "מחיה המתים" שאינו (!) רוצה לפטור ברכת "אלקי
נשמה", ואז יברכנה אחר התפלה. מצאנו בדומה לכך גם לגבי ברכת "אהבת רבה" שיש להקפיד לברך את ברכות התורה לפני כן, שמא יוצאים באמירתה ידי חובתו. דומה הדבר למי שלא ישן בלילה ומתכוון לצאת ידי הספק בברכות התורה באמירת "אהבה רבה".[18] אמנם ניתן לדחות את הראיות כי במקרים הללו הוא מתכוון לברך, לעומת "צור משלו", שאינו מתכוון אלא לשיר.
כן נראה ליישב את המנהג הנפוץ בכל העדות לשורר "צור משלו" ולא לחשוש לדברי ר"ח מוולוז'ין, על פי הט"ז[19] שמצדיק הנהגת המהרי"ל והמהרש"ל לשבת בתפילת "ברוך ה' לעולם" בערבית,[20] "לע"ד נראה שהאומרם במיושב שפיר דמי, דאם האומרם מעומד נתכוין שיהיה זה במקום שמונה עשרה, א"כ יצא ידי תפלת ערבית, והיאך יתפלל אח"כ ערבית שנית".
יש להבין מדברי הט"ז שלכאורה חושש לאותה סברה של ר' חיים, אך רואים שהפתרון בצדו. כשם שאם יושב מוכח שה"ברוך ה' לעולם" שלו אינו תפילת שמונה עשרה אלא משהו אחר, יש לאמר שגם אם לא נטל מים אחרונים, לא שר "שיר המעלות" וגם לא זימן, אזי "אנן סהדי" שגם מוכח שלא מתכוון ב"צור משלו" לברכת המזון. אחרים דוחים את סברת ר"ח מוולוז'ין בשתי ידיים מכך שנפסק "כל שלא מזכיר ברית ["ועל בריתך שחתמת"] ותורה ["ועל תורתך שלימדתנו"] לא יצא ידי חובת ברכת המזון, והרי אין זכר ב"צור משלו" להודיה לשני המתנות הללו".[21] כן, אין יוצאים ידי ברכת המזון בשתי הסעודות הראשונות של שבת אם שכח "רצה והחליצנו", ואם אין לו זכר בזמר, מדוע שנחשוש שיצא?
בראשונים נאמר שצריך לברך "נודה לך ה' אלקנו" ואין לומר "נודה לאלקנו" (לשון שירה, לא ברכה).[22] הרי בעל הפזמון ניסח בכוונה, "נודה לאלקנו", כנראה כדי להראות שמתכוונים דווקא לא לברך, וכן נראה לומר גם לגבי ההשמטה המכוונת של ברית ותורה כדלעיל.[23] כן מוכח עוד ממה ששרים שם, "על כוס יין מלא" והרי איננו שרים "צור משלו" על הכוס.[24] אם כן, בוודאי לא רק שאין מתכוונים לצאת, אלא שמתכוונים לא לצאת![25]
בכל הדוגמאות שהזכרנו (אהבה רבה, ברכת מחיה המתים, וברוך ה' לעולם בערבית), מתכוון האומרם להתפלל, מה שאין כן בזמירות השבת שאינו מתכוון כלל לתפילה אלא לזמרה.[26] כן, רבים אומרים שאם תקנו רבנן לעשות מצווה בצורה מסוימת, אין יוצאים ידי חובה גם מדאורייתא עד שיעשה כתקנת רבנן.[27]
ניתן להיעזר מחלק ניכר מהנאמר כאן גם כדי להשיב על שאלת ר"ע איגר: כיצד הבעל, שכבר התפלל ערבית וממילא חובתו בקידוש מדרבנן, יכול להוציא את אשתו בקידוש אם היא טרם התפללה וחובתה מדאורייתא?[28]
הרב ארי יצחק שבט
מרצה לתושב"ע, ליהדות ולמחשבת ישראל
[1] על פי ברכות נ ע"א, "(האומר:) ברוך שאכלנו משלנו, הרי זה ת"ח"; בראשית רבה מט, ד, אברהם אבינו היה אומר לאורחיו, "ברוך א-ל עולם שאכלנו משלו".
[2] ראו הדיון ההלכתי בסעיף ג בהמשך. לפירוש מקיף ומעמיק של פיוט זה, ראו אצל נ' בן-מנחם, זמירות של שבת, ירושלים תש"ט, עמ' קמו ואילך.
[3] ט' בארי, וי' אדלר, "'צור משלו אכלנו' – זמר לשבת", מחקרי ירושלים בספרות עברית י-יא (תשמ"ז-תשמ"ח), עמ' 430, ע"פ סידור מהבריטיש מוזיאון, מספר 8386, במכון לצלומי כתבי היד שבספריה הלאומית ועוד, ראו שם, הערה 55, לליקוט דעות המתארכים.
[4] ר"י אופנהיים, מטה יהודה, אופיבך תפ"א, עמ' יח, וכן ל' הירשפלד, בזמירות נריע לו, מיינץ תרנ"ח, עמ' כז.
[5] בארי, עמ' 425.
[6] שינויי הגרסאות המשמעותיים ביותר הם: "רחם כחסדך" (במקום: רחם בחסדך); "ומלוכה תתחדש" (במקום: ושם נשיר שיר חדש); "וברננה נתעלה" או "שם נעלה" (במקום: וברננה נעלה).
[7] ר"י עמדין, סדור בית אל, עמ' קנו.
[8] שמות טז, יט–כג.
[9] כתב יד מינכן (4)757Cod. Ms. ,Y. Adler, The Earliest Notation of a Sabbath Table Song (ca. 1505–1518) ,Orbis Musicae IX (1986), pp. 69–89מובא על ידי בארי, כנספח ג, עמ' 438.
[10] ראו למשל רח"ד הלוי, שו"ת עשה לך רב ד, י.
[11] הר"ע יוסף, שו"ת יביע אומר ו, או"ח יא, ובדומה לכך, הוכיח מבראשית רבה ט, ה, ר"מ אומר "והנה טוב מאד, טוב מות", שבמבטא אשכנזי, אין הוה-אמינא
להחליף או לדמות ביניהם.
[12] ראו בהרחבה אצל בארי (לעיל הערה 3).
[13] ר' יצחק ב"ר ישעיה יששכר בער ווייס הי"ד (תרל"ג–תש"ב), למד בישיבת פרסבורג אצל בעל 'שבט סופר'. בשנת תרס"ד מונה לרב בעיר אדלבורג, ולאחר
מכן מונה כראב"ד של הקהילה החשובה וורבוי, וגם הקים בה ישיבה שעמד בראשה.
[14] ר"י וייס, שו"ת שיח יצחק סימן קסא, בשם שערי רחמים (בהנהגת הגר"ח מוולאז'ין זצ"ל), עמ' י, סימן נ. הרחיב על כך ר"א אוזבנד (רב מישיבת טעלז בקליבלנד), קובץ בית אהרן וישראל (כתב-העת של מוסדות סטאלין-קארלין) מו (ניסן-אייר תשנ"ג), עמ' קכו, סעיף ו, "הרע״א הביא שם (או״ח, ס, ד) את הפמ״ג שפירש שקיי"ל (מצוות צריכות כוונה) זה מספק לחומרא, וא״כ בנ״ד שהספק הוא לחומרא, שלא יאמר הזמר הזה דשמא הלכה שא״צ כונה והו״ל ברכות לבטלה".
[15] ברכות, נד ע"ב, אך עיין בדחייה בהמשך הערה 26.
[16] ר"י אשכנזי , באר היטב, או"ח מו, א.
[17] משנה ברורה, נב, ט.
[18] ר"י קארו, שלחן ערוך, או"ח מז, ז–ח.
[19] ר' דוד הלוי, טורי זהב (הט"ז), אורח חיים רלו, ג, וראו גם אצל ר"ש הלוי, מחצית השקל, שם, ב.
[20] הנאמר בנוסח חו"ל, עם י"ט אזכרות של שם ה', כנגד י"ט ברכות התפלה.
[21] ר"א וייספיש, קובץ בית אהרן וישראל מט (תשרי–חשון תשנ"ד), על פי ברכות, מט ע"ב.
[22] שם, עמ' קיא, על פי הטור ובית יוסף, או"ח קצב, בשם ר' עמרם גאון, בעלי התוספות, המרדכי, ועוד.
[23] שם, שם.
[24] רא"א ולצמן, בית אהרן וישראל מז (סיון–תמוז תשנ"ג), עמ' קלא. הוא מוסיף ש"ברכו אמוני" הוא בלשון ציווי, כהכנה לברכת המזון.
[25] שם, עמ' קכב. בדומה לכך, ראו ר"א דנציג, חיי אדם, קמח, י, "יתכוון לא לצאת ידי חובת אתרוג עד שיגמור הברכה, או עד שיהפכו".
[26] אמנם ניתן לכאורה עדיין להקשות מלעיל הערה 15, אך ראו בביאור הלכה, ריט, ד, שרבים חולקים על דין זה. גם לפי דעת ר"א שפירא, שו"ת מנחת אלעזר
ג, לד, המסתפק במקרה שאדם אמר תהלים לפני התפילה, ובמקרה אמר בראש חודש את הפרקים קיג-קיח, אותם פרקים שעומד להגיד אחר כך בתור
הלל. אך מכריע שכיון שבמצוה מדרבנן אין צריכים כוונה, כדברי המגן אברהם, או"ח ס, ג, יתכן שאסור לשוב לומר את ההלל. אך לגבי ברכת המזון שהיא
מדאורייתא, יתכן שלא צריכים לחשוש מלומר "צור משלו".
[27] ר"י בן-מאיר, בית אהרן וישראל מז (סיון-תמוז תשנ"ג), עמ' קכג, על פי סוכה ג ע"א, תוספות, ד"ה דאמה, והר"ן, סוכה פרק ב, על המשנה, "אם כן לא קיימת
מצות סוכה", וראו בשדי חמד, מערכת המ"ם, כלל נט.
[28] משנה ברורה, רעא, ב, ובביאור הלכה שם, ד"ה מיד.
קבצים להורדה:
דוא"ל:
