You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים
עיונים בסידור התפילה - ליל שבת: זמירות – צמאה נפשי
דפי מאורות (5776-10)
"צמאה נפשי" / רבי אברהם בן עזרא
הפיוט "צמאה נפשי" הוא אחד מעשרות שיריו של רבי אברהם בן עזרא, שנולד בספרד של המאה ה-11.
הקשר הטוב, הפוליטי והכלכלי, בין המוסלמים ליהודים בספרד יצר את הכינוי לתקופה זו, "תור הזהב". הקשר הביא להשפעה רבה על תחומי תרבות שעסקו בהם המוסלמים והיהודים. הדמיון הרב בין הערבית לעברית הוביל להתפתחות משמעותית בחקר הלשון העברית, שהשפיע גם על פרשנות התנ"ך.
המתח והתחרות בין "התרבות השלטת המוסלמית" ובין "התרבות היהודית" דחף יהודים רבים להוכחת אמיתת היהדות דרך כתיבת ספרות דתית-הגותית, עיסוק במדעים ואף כתיבת שירה. הצצה לספרות הענֵפה מתקופה זו מוכיחה שגדולי התורה אז עסקו בו-זמנית בכל התחומים האפשריים – תורה, הלכה, שירה, מחשבת ישראל, מדעים וכו'.
רבי אברהם בן עזרא היה אחד הבולטים שכלל בכתיבתו פרשנות, ספרי דקדוק, פילוסופיה דתית, ספרות מדעית בנושאי חשבון ומערכת הכוכבים, ושירת קודש. הפיוט "צמאה נפשי" הוא אחד ממאה וחמישים פיוטים הידועים לנו מפרי עטו.
"בחג [=סוכות] נידונים על המים", וגם בשמיני עצרת מתפללים את תפילת הגשם כפתיחה לעונת החורף הקרב. מכאן הנושא המרכזי בפיוט שהוא "צימאון". הראב"ע קושר בין צימאון פיזי למים שעליו מתפללים בסוכות ובשמיני עצרת, ובין צימאון רוחני ל"אל חי". הוא אינו הראשון המדגיש את הצימאון בהקשר רוחני. בתהלים מב, ג, הנאמר לאורך כל חג הסוכות כתוב: "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹקים".
על כך כותב ראב"ע:
המים ירוו האדם רגע ויחיה ותשוב נפשו אליו ולא כן הלחם, על כן דימה היכספו לבית השם כהכסף הצמא על המים, ובעבור כי חיי בני אדם תלויים במים, על כן לאל חי.
הא"ע משווה בין תלות האדם במים ובין תלות האדם באלוקיו. כל בית מסתיים במילה "חי", ובכך מדגיש כי מבחינתו חיי אדם אינם "חיים" ללא הקשר עם בוראו.
לדעתי, בפיוט ניתן למצוא רמזים למאבק שהזכרנו לעיל בין האסלאם ליהדות: "ראה לגברת אמת / שפחה נואמת / לא כי בנך המת / ובני החי".
פיוט זה נכתב כ"רשות" לתפילת "נשמת" של חג שמיני עצרת. ניתן לראות זאת בבית האחרון: "אקוד על אפי / ואפרש לך כפי / עת כי אפתח פי / ב'נשמת כל חי' ".
בזמננו, רק בקהילת יהודי בבל שרים פיוט זה בשמיני עצרת ואילו בשאר הקהילות הוא התקבל כחלק ממזמורי ליל שבת. על אף שאין אזכור לשבת בפיוט, ניתן לשער כי המסר של הקשר המיוחד בין עם ישראל לה', המתבטא בשמירת שבת ובתפילות המדגישות את "טוב להודות לה' ", הוא זה שהביא להתחלת שירתו גם בלילות שבת. היות הפיוט הקדמה ל"נשמת כל חי" בחג אחד, מסבירה אולי את הרעיון לומר אותו גם בשבת שבו אומרים "נשמת כל חי" בתפילת שחרית.
את המנהג לשיר פיוט זה כחלק מליל שבת (על אף שעד היום אין הוא מופיע בכל הזמירונים), התחיל החת"ם סופר שהיה רגיל לאמרו לפי הקידוש. כך מספר בנו ר' שלמה סופר:
בליל שבת קודש בבואו לביתו שר [...] שיר "צמאה נפשי" אשר כתב אבן עזרא, ולא זולת. והפליג מאד בשבח השיר מהאב"ע שהוא עמוק בקבלה, ושבלי ספק רוח הקודש שרה עליו כאשר חיברו.
וכך, בדומה לפיוטים רבים נוספים שנכתבו על ידי יהודים בספרד המוסלמית, אימצו כל עדות ישראל פיוטים אלו והיום ניתן לשמוע אותו במנגינות "אשכנזיות" לצד "מזרחיות".
נסיים בתפילה מתוך הפיוט: "זכור אהבת קדומים / והחיה נרדמים / וקרב הימים / אשר בן ישי חי".
הרבנית ד"ר נעמי שחור
ראש ההתמחות לתנ"ך
קבצים להורדה:
