דפי מאורות (5775-22)

משמעותה המיוחדת של "חנוכת המזבח"

 

מעוז צור הוא הפיוט המזוהה ביותר עם חנוכה ובימינו הוא הפיוט המרכזי של החג. הטקסט נכתב במאה ה-13 על פי לחן של שיר לכת עממי גרמני מאותה תקופה. לחן זה, הנלמד גם בגנים ובבתי ספר, הוא הלחן הידוע ביותר של הפיוט.

 

 

​

בימינו הוא מושר בפי כל הקהילות, אשכנזיות וספרדיות כאחת. קבלה זו מעידה על מקורו הקדום, מחד גיסא, ועל חשיבותו הרעיונית-אמונית, מאידך גיסא, שזיכתה אותו להתקבל בקרב בית ישראל.

על פי ראשי התיבות של בתי השיר מתחבר שמו של המשורר: מרדכי. כמקובל בשירי הפייטנים נוסף בית אחרון בעל משמעות ברכה למשורר, שסימנו אותיות חז"ק או האות ח' הפותחת את המילה "חזק". גם בשיר זה נוסף בית הפותח באות חי"ת: "חשוף זרוע קודשך". יש המזהים את המחבר עם הפייטן מרדכי בן יצחק שחיבר יצירות נוספות לשבתות השנה.

"מעוז צור" הוא מסוג הפיוטים ההיסטוריים שהפייטן עוקב בו בצורה שירית אחר קורות עם ישראל בכל גלגולי הגלויות שעבר: מגלות מצרים, דרך חורבן בית ראשון, סיפור המן ונס פורים, החשמונאים מול היוונים ועד גלות אדום, הגלות שבה מצוי המחבר תחת עול האומות הנוצריות. הפייטן משבח ומהלל את הקב"ה הפודה אותנו מן הצרים המציקים בדורות השונים ומכל הגלויות הרעות, ומסיים בבקשת גאולה מגלות אדום, היא הגלות הממושכת של ההווה של המחבר.

המחרוזת השישית, המתחילה במילים "חשוף זרוע קדשך", הופיעה לראשונה רק בראשית המאה ה-18 והחוקרים דנו בשאלה אם גם היא חוברה על ידי מחבר הפיוט והושמטה "מאהבת השלום" מפני החרוז "נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה" שנמצא בו, או שהיא תוספת מאוחרת. יש הסוברים ש"אדמון" המוזכר במחרוזת זו, רומז על קיסר האימפריה הרומית הקדושה פרידריך ברברוסה ("אדום הזקן") ממנהיגי מסע הצלב השישי.  אחרים טוענים כי הביטוי "דחה אדמון בצל צלמון" אינו מתייחס בהכרח לדמות ספציפית, אלא מדובר כאן בשם כינוי לכל הנוצרים והמשורר מתפלל לה' שידחה את ממלכת אדום ("אדמון") "בצל צלמון" (לחושך ולצלמוות). כלומר, שיוריד אותה לגיהינום ולשאול תחתית. בשל חשש מתגובת הנוצרים, מחרוזת זו הושמטה בהוצאות רבות של הפיוט. עד היום יש יוצאי קהילות גרמניה, הולנד ואנגליה שאינם שרים מחרוזת זו.

הרב יחיאל מיכל אפשטיין הביא בספרו "קיצור שני לוחות הברית" (הלכות חנוכה, דף רמז) כמה נוסחאות לבית השישי העוסק בגלויות אדום וישמעאל שאינן מוזכרות בחמשת הבתים הראשונים. מלבד "חשוף זרוע קדש" הוא מביא שלוש גרסאות נוספות בשם רבי משה איסרליש (הרמ"א), רבי ירמיה אב"ד וירצבורג ורבי שמואל הלוי שחתמו את שמם באקרוסטיכון בראש מילות או שורות הבית. הבית שסימנו "חזק" התקבל בתפוצות ישראל כחלק בלתי נפרד מהפיוט. הבית המיוחס לרמ"א התקבל בקרב כמה קהילות.

במהלך הדורות היו שניסו לחבר בית נוסף ל"מעוז צור", בית שעסק בגלות ובגאולה של בני אותו דור. כך למשל חובר בית כזה העוסק בשואת יהודי אתיופיה. בדורנו נעשו גם ניסיונות להוסיף בית שיציין את האירועים המרכזיים דוגמת השואה והתקומה, הקמת המדינה ומלחמת ששת הימים, מתוך מחשבה שראויים מאורעות אלו להיכלל ב"תקציר" ההיסטוריה של העם, המובאת בפיוט זה. דוגמה לכך התפרסמה על ידי הרב חיים כהן ("החלבן"):

מֵחָרְבוֹת אֵפֶר קְדוֹשִׁים, הֵקַמְתָּנוּ בְּעֹז וְתַחֲנוּנִים, יִשְׂרָאֵל כִּכְפִיר בֵּין הָעַמִּים, אֶל עִיר מִקְדָּשׁ בָּאוּ גְּאוּלִים. דּוֹדִי לְרַעְיָתְךָ פְּנֵה, וּלְעַמְּךָ קַנֵּא תְּקַנֵּא, יַחֵד לֵב טַהֵר מִקְדָּשׁ, מִמְּרוֹמֶיךָ חוֹמַת אֵשׁ תֻּקְדָּשׁ.

על פי זאת, היה מקום לקרוא שיר זה גם במועדים אחרים העוסקים ביתר הגלויות, כגון יציאת מצרים – פסח; נס ההצלה מהמן הרשע – פורים. אולם אף על פי כן התייחד השיר לחנוכה, כפי שמתבאר מדברי המחבר שרמז על נס זה בפתיחת השיר (ולא על פי סדר הגלויות), כשחתם בסוף הבית הראשון של השיר את המילים: "חנוכת המזבח" הרומזים לנס חנוכה. נוסף על כך, האירוע של חנוכה מודגש בהיותו חלק מהפזמון. המצוקה המובעת בשיר ובקשות הישועה והנקמה באויבים נעוצות בזמן חיבור השיר – תקופת מסעי הצלב, שבה נשמדו קהילות שלמות בארצות אשכנז. ייתכן שנס חנוכה זה הוא המאפיין את כל הנסים בסמליות הרבה של האור הדל המצליח לעבור את מחסום שבעת הימים ומגיע עד היום השמיני, כשם שישראל מתגברים על מחסומי הטבע וברואיו השייכים לששת ימי בראשית.

יש משמעות מיוחדת נוספת במושג "חנוכת המזבח", כפי שהוא מופיע בפזמון הראשון – רמז לחנוכת בית המקדש כולו, המבטא את הכשרתו לעבודה כאשר מקריבים על מזבחו קרבנות. חנוכת המזבח שימשה כימי חג ומועד בזמן חנוכת המשכן, וייתכן שזהו הטעם גם לחנוכת חג החנוכה הנקרא כך, לא על שם נס המנורה אלא על חנוכת המזבח שנעשתה בזמן ההצלה ממלכות יון.

בזאת יש תירוץ לקושיית ה"בית יוסף": מדוע חג החנוכה שמונה ימים לזכר נס פך השמן שדלק שמונה ימים, והרי היה בו שמן ליום אחד, ואם כן הנס היה שבעה ימים בלבד?! אחד התירוצים הוא שהיום הראשון איננו רומז על נס המנורה, אלא הוא זכר לחנוכת המזבח שהייתה באותו היום. כן מובא גם בשולחן ערוך בשם הרמ"א, שעיקר הטעם לסעודת מצווה בחנוכה הוא משום חנוכת המזבח ולא משום נס המנורה.

על כן, "מעוז צור" אינו רק פזמון על ההיסטוריה היהודית בכלל, וחנוכה בפרט, אלא הוא מדגיש את הרעיון המרכזי של חנוכה כחג חנוכת המזבח. 

הרב ד"ר אלי קון

מרצה בהתמחות לתנ"ך

 

 

 

קבצים להורדה:

ויקהל-פקודי תשעה.pdf

מחבר:

קון, הרב ד"ר אלי

דוא"ל:

[email protected]