דף הבית > עיונים בסידור התפילה - נטילת ידיים

עיונים בסידור התפילה - נטילת ידיים

דפי מאורות (5774-01)
נטילת ידיים של שחרית
 
חז"ל תיקנו נטילת ידיים בבוקר. כשאדם קם בבוקר משנתו צריך ליטול ידיים ולברך "ברוך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת ידיים" (ברכות ס ע"ב).
 
 
סדר הנטילה: ייקח הכלי ביד ימינו, וכשהוא מלא מים יעבירנו לשמאלו, וישפוך מים על ידו הימנית. אחר כך יעביר הכלי לידו הימנית, ישפוך מים על ידו השמאלית, וכך יעשה שלוש פעמים. איזנשטין (תש"ל) מפרט שהפעם הראשונה מעבירה את הזוהמה, הפעם השנייה מכשירה להערות את המים על כל אחת מהידיים, והפעם השלישית משפשף במים טהורים. אחר כך יברך על נטילת ידיים וינגב את ידיו. ויש להסיר טבעות מהיד משום חציצה.
למקור המילה "נטילה" יש מספר טעמים: הכלי נקרא נטלה, הפעולה היא מעין לקיחה, נטילה, וכן עניין נשיאה, כמו שכתוב "וינטלם וינשאם" (ישעיהו מג, ט) שהנוטל ידיים צריך לשאת אותן, להגביהן, למעלה (איזנשטין, תש"ל).
הידיים, מציין מלמד (תשס"ו), מאפשרות לאדם לפעול בעולם, אולם יחד עם ערכן הרב והשימושי הן אלו הנוטות להתלכלך ולהזדהם. לכן, כאשר אדם רוצה להתעלות לעניינים שבקדושה עליו לנטול את ידיו. עיקר נטילת הידיים בשחרית היא ניקיון, ועיקר נטילת ידיים לפני סעודה היא קדושה וטהרה.
הראשונים נחלקו לגבי עיקר הכוונה של נטילת ידיים בשחרית. מלמד (תשס"ו) מבהיר כי לדעת הרא"ש (ברכות יד ע"ב) הידיים עסקניות וקרוב לוודאי שבמהלך השינה נגעו במקומות המכוסים שבגוף. כדי לטהר אותן לקראת תפילת שחרית תיקנו חז"ל לנטלן. לדעת הרשב"א (ברכות ס ע"ב) בשעות השינה אדם מוסר את נשמתו לבוראו, ולפיכך בכל בוקר הוא נעשה כבריה חדשה, כמו שנאמר (איכה ג, כג), "חדשים לבקרים רבה אמונתך". נטילת הידיים בשחרית מהווה הכנה והתקדשות לתפילה ולעבודת ה' לאורך כל היום.
חז"ל נתנו טעם נוסף לנטילה. על פי המפורש בגמרא (שבת קח ע"ב) אל לו לאדם לגעת בידיו בפתחי גופו, בפה, בחוטם בעין ובאוזן, שכן רוח רעה שורה על ידיו בלילה ועלולה לפגוע באותם איברים, ואינה מסתלקת עד שייטול ידיו כראוי. הנטילה כהלכה מרחיקה את אותה רוח רעה ושוב אין חשש לפגיעה באיברים. הרב מלמד (תשס"ו) מציין שעל פי השולחן ערוך (אורח חיים ד, ג–ד; מב, יג) יש להיזהר גם שלא לנגוע באוכל או במשקה לפני הנטילה.
על פי הזוהר והמקובלים, על האדם ליטול ידיים סמוך למיטה כדי שלא להשהות את הרוח הרעה על ידיו. עם זאת, יש האומרים שרוח רעה זו בטלה מן העולם. אצל הרב מלמד מובא שבעל הלחם משנה (שביתת העשור ג, ב) כתב שמשמע מדברי הרמב"ם שאינו חושש לרוח הרעה שנזכרה בתלמוד, וגם המהרש"ל (חולין, פרק שמיני לא) כתב שאין רוח רעה מצויה בינינו.
לדעת החיד"א, המשנה ברורה (מב, א, ב) והבן איש חי, יש להקפיד שלא ללכת יותר מארבע אמות לפני הנטילה. לעומתם יש פוסקים המקֵלים, אם כיוון שכל הבית נחשב כארבע אמות או משום שכיום רוח הטומאה שעל הידיים בטלה. מכל מקום, מקפידים בכל מה שנזכר בתלמוד, היינו ליטול ידיים שלוש פעמים ולא לנגוע בפתחי הגוף לפני הנטילה.
מברכים על הנטילה מיד אחריה ולפני הניגוב. דין זה, לגבי נטילת ידיים, שונה ממצוות אחרות. בכל המצוות מקדימים את הברכה לעשיית המצווה, אבל משום שאין ראוי לברך את הברכה כאשר הידיים עוד לא נקיות, הרי שנוטלים, מברכים מיד לאחר הנטילה, ולאחר מכן מנגבים את הידיים.
בפועל נוהגים שלא לברך אחרי נטילת ידיים ראשונה של שחרית, שכן הברכה נאמרת עם שאר ברכות השחר בתפילת שחרית עצמה. בכל מקרה, איזנשטין (תש"ל) מציין שאין לברך פעמיים על נטילת הידיים.
מלמד (תשס"ו) מפנה להליכות ביתה (א, ד) ולהליכות בת ישראל א. הוא מבהיר כי יש מי שכתב שאישה שאינה מתכוונת להתפלל תפילת שמונה עשרה באותו יום תיטול ידיים בלי ברכה, שכן לדעת הרא"ש נטילת הידיים נתקנה לקראת תפילה. אבל, הוא מציין, למעשה הנשים נוהגות כרשב"א ומברכות על נטילת ידיים שחרית.
 
ביבליוגרפיה
אייזנשטין, י"ד (תש"ל). אוצר דינים ומנהגים. ניו יורק.
שפרלינג, א"י (תשי"ז). ספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים. ירושלים: אשכול.
הרב מלמד, א' (תשס"ו). פניני הלכה. הר ברכה: מכון הר ברכה.
 
ד"ר עידית ליוש
ראש מסלול הגיל הרך
 

 

קבצים להורדה:
בראשית תשעד.pdf
מחבר:
ליוש, ד"ר עידית
דוא"ל:
[email protected]