You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים
עיונים בסידור התפילה - סעודות שבת
דפי מאורות (5776-01)
לע"נ חותני, הרב ישראל בן דניאל רביב ע"ה, תלמיד חכם ואיש ספר
בשבת חייבים לאכול שלוש סעודות, ולפי דעה אחת – ארבע סעודות: "ת"ר: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש. רבי חידקא אומר: ארבע. א"ר יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: 'ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה'" (שמות טז, כה). (שבת, דף קיז ע"ב).
חז"ל הפליגו בשבחו של המקפיד לאכול בשבת שלוש סעודות:
א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג... א"ר יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים... ר"נ בר יצחק אמר: ניצול משעבוד גליות (שם, דף קיח ע"א–ע"ב).
עפ"י חז"ל שלוש הסעודות הן חלק ממצוות "עונג שבת", ואפילו ארוחה מועטה, שהוכנה לכבוד שבת, מקנה לו לאדם זכויות הרבה:
אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו... עונג זה איני יודע מהו? כשהוא אומר: 'וקראת לשבת עונג' (ישע' נח, יג), הוי אומר זה עונג שבת. במה מענגו? רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמי' דרב אמר: בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין. רב חייא בר אשי אמר רב: אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו – הרי זה עונג. מאי היא? א"ר פפא: כסא דהרסנא [= רש"י: דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח] (שם, ע"ב).
בעקבות זאת נפסק להלכה ב"שלחן ערוך": "ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו" (אורח חיים, סימן רנ, סעיף ב). הלכה זו מחייבת הכנות מיוחדות: "יסדר שולחנו ויציע המטות ויתקן כל ענייני הבית, כדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבהכ"נ. הגה: ויהיה שלחנו ערוך כל יום השבת; וכן המנהג, ואין לשנות" (אורח חיים, סימן רסב, סעיף א). ההכנות המעשיות (לא חיפוש המוצרים לסעודות) מוטלות על כל אדם, והן מתחילות כבר ביום ששי בהשכמה:
ישכים בבוקר ביום ששי להכין צרכי שבת. ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו, כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק; ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים; ורב זירא היה מדליק האש; ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול. ומהם ילמד כל אדם, ולא יאמר: לא אפגום כבודי, כי זה הוא כבודו שמכבד השבת. הגה: ויש להשחיז הסכין בערב שבת, כי זהו מכבוד השבת שמכין עצמו לאכילה (שם, סימן רנ, סעיף א).
זאת ועוד, כדי למנוע אפשרות שאדם יגיע לסעודת שבת כשהוא שבע מאכילת היום, נפסק להלכה: "אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול, ואפילו היא סעודת אירוסין, מפני כבוד השבת, שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול וכל היום בכלל האיסור. הגה: ... מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהוג בה בחול, מט' שעות ולמעלה. דרך אנשי מעשה להתענות בכל ערב שבת" (שם, סימן רמט, סעיף ב–ג).
בליל שבת "כשיבא לביתו ימהר לאכול מיד" (שם, סימן רעא, סעיף א). אומנם ה"משנה ברורה" מבהיר כי במילים "ימהר לאכול" הכוונה היא "לקדש כדי שיזכור שבת בעת תחלת כניסתו דכל כמה דמקדמינן ליה טפי עדיף" (שם, ס"ק א), אבל הוא מוסיף: "ומכיוון שקידש צריך לאכול מיד".
תלמיד חכם אמור בדרך כלל להיות מאופק בכל דרכיו והנהגותיו, ובכלל זה בענייני סעודה:
כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו, והוא מובדל בהן משאר העם – כך צריך שיהיה ניכר במעשיו, במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשיית צרכיו ובדיבורו ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו: ויהיו כל המעשים האלו, נאים ומתוקנים ביותר. כיצד? תלמיד חכמים לא יהיה גרגרן, אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו, ולא יאכל ממנו אכילה גסה. ולא יהא רודף למלאות בטנו, כאלו שמתמלאין ממאכל ומשקה עד שתפוח כרסן... אבל החכם אינו אוכל אלא תבשיל אחד או שניים, ואוכל ממנו כדי חייו ודייו; הוא שאמר שלמה, צדיק אוכל לשובע נפשו" (משלי יג, כה) (רמב"ם, הלכות דעות, פרק ה, הלכות א–ג).
אולם לא כך הוא המצב לגבי אכילת שבת: "מצוה לבצוע בשבת פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה" (שולחן ערוך, סימן רעד, סעיף ב). ומסביר ה"משנה ברורה": "ולא מחזי כרעבתן, כיון שאינו עושה כן בחול, ודאי כונתו שחביב עליו המצוה ורוצה לאכול הרבה" (שם, שם, ס"ק ו).
סעודות השבת הן מכבוד השבת ומעונג השבת. כך פסק הרמב"ם: "ומסדר אדם שולחנו בערב השבת, ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית... כדי לכבדו בכניסתו... ויהיה נר דלוק, ושולחן ערוך ומיטה מוצעת – שכל אלו לכבוד שבת הן... אכילת בשר ושתיית יין בשבת, עינוג הוא לה, והוא שהייתה ידו משגת" (הלכות שבת, פרק ל, הלכות ה, י).
ובכל זאת, קשה להשתחרר מן ההרגשה, שאכילת סעודות שבת היא לא רק פעולה שנועדה לכבד את השבת ולענג את גוף האדם. אכילת ארוחה טעימה גורמת אמנם להרגשה טובה ולתחושת חגיגיות יתרה, אבל האם זו היא "הנשמה היתרה" הניתנת לאדם בשבת? הלוא כך לימדונו חז"ל: "דאמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר: 'שבת וינפש' (שמות לא, יז) – כיון ששבת ווי אבדה נפש" (ביצה, דף טז ע"א). ומסביר שם רש"י מהי אותה "נשמה יתירה": "רוחב לב למנוחה ולשמחה, ולהיות פתוח לרוחה, ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו". האם "הנשמה היתרה" היא רק לאכול ולשתות יותר מהרגיל ביום חול?! להתענג בתענוגים, ברבורים ושליו ודגים?!
הרב אליהו דסלר, המדגיש כי "גדר השבת הוא הכניסה הגמורה לרוחניות", מתלבט אף הוא בשאלה זו: "הלא נצטווינו לענג את השבת במאכלים ערבים, בבגדים נאים, במטה מוצעת ובנרות דולקים?" לדבריו, דווקא המעשים ה"גשמיים" הנעשים לכבוד שבת מגדירים את רוחניותה:
כה גדולה היא קדושת השבת, עד שגם אלה מוכנסים על ידה לתחום הרוחניות. אין לאדם צורך בכל אלה אלא אך כדי לקיים בהם את השבת, להראות יקרתה ולהביע שמחתו בה; כי מטֶּבַע האדם הוא לפאר את שמחתו במאכל ובמשתה ובבגדים נאים, וע"י מעשי כיבוד אלו קובע בעצמו כבוד רוחניותה של השבת. ותנאי אחד יש בדבר, שיכוון באמת בלבו רק לענג את השבת – פירוש לכבדו – ולא לענג את עצמו (מכתב לאליהו, ח"ב, עמ' 14–15).
ספרי הקבלה מאריכים להסביר את הסוד הטמון באכילת שלוש סעודות בשבת (ראו, למשל, בספר "סידורו של שבת" לר' חיים מצ'רנוביץ, חלק א, שורש חמישי). להלן נביא מקצת מדבריו של השל"ה הקדוש (חלקם בשם הספר "תולעת יעקב" לר' מאיר בן יחזקאל אבן גבאי, מגדולי המקובלים בתקופת גירוש ספרד):
סוד שלש סעודות... למה אין המן יורד ביום השביעי? מפני שממנה מקבלים כל ששה ימים העליונים, וכל אחד ואחד זן את העולם ביומו ממה שמקבל ביום השביעי. לפיכך כל מי שהוא מכלל ישראל, צריך לסדר שלחנו בלחם ומזון בליל שבת, וביום השבת גם כן, בשביל שיתברך שלחנו כל ימי השבוע, כי בזמן ההוא הברכה מצויה לברך כל ימי השבוע, ואין ברכה שורה על שלחן ריקם (מסכת שבת, פרק "תורה אור").
במילים אחרות, שלוש הסעודות מאפשרות לשפע האלוקי לשרות על שולחן השבת ולהשפיע משם ברכה על ששת ימי המעשה.
בהמשך דבריו דן השל"ה הקדוש בכל אחת מהסעודות ורומז לסודות עליונים:
ודע, כי הטל העליון והאור הגדול יורד מראשו של הקדוש ברוך הוא לשדה של תפוחים שלש פעמים בשבת, והם סוד סעודות המלך, על כן צוונו חכמינו ז"ל לסעוד שלש סעודות בשבת בדוגמא עליונה... סדר אלו הסעודות כדרך זה: סעודת הלילה, עליה כתיב: 'והרכבתיך על במותי ארץ' (ישעיה נח, יד), סוד הכלה שמתברכת בזאת הלילה, ואז היא עת שמחתה, על כן סעודת הלילה כנגדה... וסימן לסעודות אלו: 'וקראת לשבת ענג' (ישעיה נח, יג), 'ונהר יצא מעדן להשקות את הגן' (בראשית ב, י), 'ע'דן, נ'הר, ג'ן' כסדר, סעודת הלילה כנגד הכלה שנקראת 'גן נעול אחתי כלה' (שיר השירים ד, יב).
כאמור, סודות גדולים צפונים באכילת השבת, ולוואי שנזכה להבין מקצתם. אולם עם זאת שומא עלינו לזכור היטב את דברי השל"ה (שם, פרק "נר מצווה"), המדייק ומדקדק בלשון חז"ל:
ואמרו רבותינו ז"ל 'כל המענג את השבת', ולא אמרו: 'כל המענג בשבת', כי האדם לא יהיה כוונתו על עצמו לענג, רק יעשה העונג בשביל כבוד השבת... ועל כן, אותן הממלאים בטנם כסוס וכפרד אין הבין, לילך אחר העָרב, ורווחא לבסימא שכיחא, ואחר כך מרוב מאכלים נופלת תרדמה עליהם, ומכלים מוחם, אלו אין נקראים מענגים את השבת, אלא הם מענגים את עצמם בשבת. על כן יכלכל דבריו במשפט. והחכם עיניו בראשו, כשיושב לאכול בבוקר, אף על גב שיאכל וישתה כראוי, אין הכוונה למלאות בטנו, כי לא מנוחה ועונג יקרא לזאת, אלא איבוד המאכל והגוף, גם הפסד לנפש שלא יוכל לעמוד על עמדו מרוב שביעתו, כדי לעסוק בתורה ובמצות, כאשר ביארנו.
אבל הענין הוא, שיאכל וישתה בשמחה ובטוב לבב, מאכל טוב ויפה מוטעם ומתוקן קל העיכול, מעט הכמות ורב האיכות, ובלבד שלא ימלא כריסו. וישתה ב' ג' כוסות של יין לשמח את לבו, הכל לפי מה שהוא אדם. ויקום מתוך שמחת אכילתו לקבוע לימודו, או יישן מעט לנוח ראשו ואבריו, ואחר כך ישב ללמוד, נושא ונותן בעומקה של הלכה כפי השגתו והבנת שכלו, עד שיגיע זמן המנחה ויתפלל תפלתו כראוי, ויפטר לשלום.
ויתקן מאכל שלחנו לאכול סעודה שלישית, ויאכל אותה בשמחה ובטוב לבב... וימשוך בה זמן הראוי לו, ויזכיר דברי תורה בתוך השלחן... ויברך על מזונו בכוס של יין, ויפטר לשלום ללמודו, או לבית הכנסת לסדר שירות וזמירות, לנורא תהילות, יתברך ויתעלה, הכל לפי המקום ולפי הזמן.
פרופ' אליעזר שלוסברג
מרצה בהתמחות למחשבת ישראל
קבצים להורדה:
