דפי מאורות (5773-27)

שירת המלכות

 

לנשמת ארלט פורטונה בת יוסף ואלגרה ז"ל

 

עליונה ונעלה תפילת "עלינו לשבח" שבה אנו חותמים את תפילותינו. יסודה על פי המסורת בתפילת יהושע בן נון וסידורה על ידי רב תלמידו של רבי יהודה הנשיא.

 

 

 

מקומה הראשון בתפילת מוסף של ראש השנה ומשם התמשכה והגיעה במהלך השנים אל התפילות שבכל יום ויום. עצם עובדה זו כבר מזמינה אותנו לכוונה מיוחדת. בכל יום כאשר הציבור מסיים כמעט את תפילתו ורוח השגרה והחולין כבר מבקשים את מעשינו ואת דיבורינו, לפתע מתעוררת רוח מלכות וקדושה, קול שופר ואימת הדין, ואנו שבים, ולו לרגע אחד, אל האווירה המרגשת של "היום הרת עולם" ואל הכרת גודל כבוד שם מלכותו, אל שאיפתנו הגדולה "לתקן עולם במלכות שדי" ואל חזון כלל-אנושי. מתוך כך נפגשים אנו מחדש עם עולם העשייה.

מפרשים רבים עמדו על שני החלקים המנוגדים של "עלינו לשבח" ועל ההשלמה התהליכית שניגודיות זו מייצרת. כך למשל הרש"ר הירש בסידורו:

בחלקה הראשון הדגישה תפילה זו את ניגוד תודעתנו האלוקית, השונה מהקצה אל הקצה בהשוואה לזו של משפחות האדמה [...] ברם בחלקה השני על כן וגו', אנו מביעים את התקווה, דווקא על יסוד תודעת אלוקים זו, גם כן בהחלטיות, לתקון העולם במלכות שדי, ולקבלת עבודתו מצד כל יושבי הארץ [...] אנו מקווים ליום בו יעשו כל יושבי תבל אגודה אחת לתת יקר ואמון לה' אחד ויחיד.

אך לא רק שני חלקים לתפילה (וכך אכן מודפס ברוב הסידורים והנוסחים), אלא נראה כי גם בתוכנה ניתן למצוא מבנים זוגיים שונים. למשל, כבר בפתיחתה אנו רואים מבנה של שבח כפול: "עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדולה ליוצר בראשית". על פי פירוש הרמח"ל בספרו "מאמר החכמה" הדברים דומים אך שונים:

"אדון הכל" מכוון כנגד אמונת מציאותו "כי הוא לבדו המצוי הראשון" (– טרנסצנדנטאלי), ואילו התואר "יוצר בראשית" מדייק את הפנייה האלוקית לעולם, לבריאה ולאדם, ולהופעתו דרך הטבע והחיים (– אימננטי).

את כפל פנים זה על פי הרמח"ל ניתן לראות אף בהמשך: מחד גיסא "שהוא נוטה שמים" – המציאות המשפיעה והמובדלת, ומאידך גיסא "ויוסד ארץ" – המציאות התחתונה והמקבלת.

על מבנה כפול נוסף מצביע מרן הראי"ה זצ"ל בביאורו את הפעולה הכפולה המופיעה לקראת סוף החלק הראשון "וידעתָ היום והשבותָ אל לבבך": "הידיעה היא מצד החוכמה לבדה שאינה במעשה, וההשבה אל הלב היא מכוח הרצון שמתרחב ומתעטר במרומי השכל וחוזר ונקבע מתוכם לדרך המעשה" (עולת ראיה, א).

על פי הרב אנו עוסקים בתנועה המחברת שני קטבים, הכרת ה' נפתחת בידיעה שכלית, מתוך כך מתעורר הרצון והוא היורד ומתממש במעשינו.

מבנה כפול נוסף על פי הרמח"ל מנגיד את אמונת עם ישראל אל מול אלילות הגויים בחינת "זה מול זה":   

והנה סדרו ארבעה שבחים כנגד ארבע אותיות השם ב"ה, והם: (1) "עלינו לשבח"; (2) "לתת גדולה"; 
(3) "שלא עשנו"; (4) "ולא שמנו". אחר כך מספר כנגד זה בגנות של העבודה זרה, והיינו: (1) "שלא שם חלקנו"; (2) "וגורלנו"; (3) "שהם משתחווים"; 
(4) "ומתפללים".

גם בחלק השני רואים תהליך של תיקון כפול: סור מרע – סילוק ומיגור העבודה זרה, ולאחר מכן עשה טוב – השבת העמים כולם לאמונה בה' (הרש"ר מדגיש כי מדובר בשינוי מחשבתי ואמוני ולא בתהליך גיור כלל עולמי).

הזוגות השונים, המנוגדים והמשלימים, מבטאים את המתח הפנימי המתקיים בעומקה של מלכות והמלכת ה'. למעשה עלינו לחזור אל המקור של "עלינו לשבח" בתפילת המלכויות שבראש השנה, שכן מועד זה עצמו מזמן כפל פנים מבלבל לעתים. מצד אחד זהו יום הדין, ספרי חיים ומתים נפתחים ואנו עוברים לפניו "כבקרת רועה עדרו". משום אימת היום איננו אומרים הלל ובעדות שונות מקפידים לא להרבות בשירה ובניגונים. מצד שני, ראש השנה איננו יום עינוי ובכי, אנו סועדים ושמחים בהולדת העולם והאדם, כדברי הנביא: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים [...] כי חדות ה' היא מעזכם" (נחמיה, ח). כיצד נעמוד אם כן מול ה' יתברך? כבנים? כעבדים? (וכבר הסבירו שאולי משום כך ראש השנה חל יומיים...) ואכן, סוד המלכות בסוד המורכבות, "אחת דיבר אלוקים שתים זו שמעתי" (תהלים סב, יב). אנו מחויבים לשאת יחד את שני ההפכים – ריחוק וקרוב, אדון ובורא, יראה ואהבה. השמיעה הכפולה יורדת אף לברור ולהבדלה בעולמנו: נשמה וגוף, קודש וחול, ישראל ועמים. מטרתנו איננה לטשטש ולמחוק את המורכבות הזו, אלא אדרבה לחדד ולהבין כי כל הממדים השונים נובעים משורש אחד, גבוה מעל גבוה, המיטיב לכול ורחמיו על הכול. אם נאמין בכך ונפנים זאת נזכה להשיב את הכול אל השורש, לתיקון עולם, לחבר שמים וארץ ולאחד מחשבה למעשה. נדמה כי כלל החלקים, המבנים והזוגות שב"עלינו לשבח" מובילים את המתפלל אל שאיפת החיתום (שאף באחדותו שומר על כפילותו!): "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".    

 

ד"ר ראובן טבול

ראש ההתמחות לספרות

 

 

קבצים להורדה:

תזריע-מצורע תשעג.pdf

מחבר:

טבול, ד"ר ראובן

דוא"ל:

[email protected]