דפי מאורות (5773-29)

הציפייה לישועה

 

תפילת "עלינו לשבח" נאמרת בסוף תפילת שמונה עשרה בכל יום ובמוסף של ימים נוראים. לפי המסורת, חוברה תפילה זו על ידי רב בבבל ונאמרה רק במוסף של ימים נוראים. בימי הביניים הוכנסה התפילה גם להיות נאמרת בכל יום בסוף כל תפילה. יש מסורת עתיקה (ספר "כל בו", סימן טז) לגבי זמן חיבור תפילת "עלינו לשבח", שם כתוב: "ושמעתי שיהושע תיקנו בשעה שכבש יריחו".

 

 

תפילה זו מתחלקת לשני חלקים עיקריים. בחלק הראשון אנו מביעים את החובה המוטלת עלינו "לשבח לאדון הכל" הלשון היא לשון הווה ועבר וההתייחסות לקב"ה היא בצורת נסתר; בחלק השני, "ועל כן נקוה" מובעת התקווה הגדולה לעתיד האנושות כשהאלילות תחלוף מהארץ וגם רשעי הארץ יעזבו את רשעתם ויפנו אל ה' שיהיה מלך על כל הארץ. בחלק זה מדברים בציפייה אל העתיד והפנייה לה' היא בצורת נוכח: "על כן נקווה לך...". בחלק זה יש תיאורים של פעולות אקטיביות שיינקטו: להעביר גילולים, לתקן עולם, יכרעו ויפלו וכו'.

התקווה והציפייה משמשות במקורות כמילים נרדפות, כמו בתפילת שמונה עשרה (הברכה החמש עשרה), "כי לישועתך קווינו כל היום ומצפים לישועה". "תקווה היא הרצון שתתגשם במציאות התרחשות שהאדם רוצה בקיומה. היא כוללת רגש של ציפייה ורצון להתרחשותו של דבר מה" (ויקיפדיה). כלומר באמרנו "על כן נקווה" זהו למעשה ביטוי של ציפייה לישועה.

בגמרא, שבת לא ע"א כתוב: "בשעה שמכניסין אדם לדין [בעולם הבא] אומרים לו: "נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר?" מהאמור בתפילת שמונה עשרה משתמע כי התקווה והציפייה הן עניין כללי, לאומי (על כן "נקווה" לישועתך, קיווינו, מצפים וכו'). מהגמרא משתמע כי החובה לצפות לישועה מוטלת על כל אדם ואדם והוא עתיד לתת על כך את הדין בעולם הבא.

מעניין לראות שגם בפסיכולוגיה המודרנית יש הכרה בחשיבות העצומה של התקווה והציפייה.

ויקטור פראנקל, מייסד אסכולת הלוגותרפיה, מצטט את הפילוסוף ניטשה שקבע: "מי שיש לו איזה למה יוכל לשאת כמעט כל איך". כלומר כאשר יש לך מטרה שאתה שואף אליה תוכל להתמודד עם קשיים ועם תלאות הדרך. ויקטור פראנקל, בספרו "האדם מחפש משמעות", שִחזר את התקופה הקשה מנשוא שעברו הוא וחבריו במחנות ההשמדה ולמד תובנות חשובות מאוד על הטבע האנושי. הוא כותב:

אסיר שעבדה אמונתו בעתידו-גורלו נחתם. משאבדה האמונה בעתיד, בטלה גם אחיזתו הרוחנית, הוא נידרדר וסופו ניוון הגוף והנפש. כל נסיון להשיב לאסיר המחנה את כוחו הפנימי צריך היה להציב לפניו איזו מטרה, תקוה לעתיד.

משמע מכאן שהציפייה לישועה היא דבר חשוב מאוד בפני עצמו. הציפייה היא חיונית לקיומו של האדם.

הרב קוק זצ"ל, בסידורו עולת הראי"ה (חלק א, עמ' רעט), עוסק ישירות במונח ציפייה לישועה ומגדיר את משמעותה של הציפייה:

והצפייה כוללת שימת עין תדירית גם באין שום הכרה גלויה חיצונית אל הישועה כמו שהמצפה עומד על המשמר ימים על שנה ,לפעמים גם באין לפניו דבר מחודש ולא יעזוב עמדתו. ועוד כלול בזה-שבכל עת מצוא של איזו הערה שיראה שראוי לעשות איזה דבר לישועה יחיש פעולתו ולא יעזוב ,כמו המצפה בראותו שבאה שעת מעשה, לבריחה או להגנה מאויב עליו החובה לעשות מה שדרוש לטובת המצב.

הרב מגדיר שהציפייה לישועה איננה המתנה פסיבית כפי שהיינו יכולים לחשוב, אלא משלבת בתוכה המתנה דרוכה יחד עם נכונות למעשה. הישועה תוכל לבוא לאדם רק כשהוא יקבל על עצמו אחריות אישית לגאולתו/ישועתו. ואכן בחלק של "עלינו לשבח" שבו יש התייחסות לציפייה זו ("על כן נקווה לך") מופיעים כאמור פעלים רבים, דבר העולה בקנה אחד עם גישתו של הרב קוק בדבר הצורך בעשייה אקטיבית.

בסיפור מגילת אסתר, שכולו גאולה שמימית וישועה בלבוש "טבעי", ניתן למצוא רעיון דומה לגישה הנ"ל של הרב קוק.

לאורך כל סיפור המגילה הקב"ה מקדים תרופה למכה. אסתר נבחרת למלכה בטרם גזרת ההשמדה, מרדכי נכתב בספר הזיכרונות עוד לפני עליית המן לגדולה וכו'. המקום היחיד בסיפור הנראה תלוי אך ורק בהשתדלות האנושית הוא כאשר מרדכי דורש מאסתר להיכנס אל המלך אף על פי שלא נקראה אליו מזה שלושים יום. מרדכי מבין שציפייה פסיבית לישועה אינה מספיקה. הקב"ה משאיר מקום להשתדלות האנושית ולכן מדרבן את אסתר לקחת חלק פעיל בתהליך הישועה.  

לאור כל האמור ניתן אולי להבין את תפילת עלינו לשבח באור חדש. החלק הראשון מכיר באלוקיות של הקב"ה והיותו בורא העולם ומלך יחיד על העולם. חלק זה מסתיים בפסוק מן התורה, "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלו-קים בשמים ממעל...". החלק השני של התפילה פותח בוי"ו החיבור, "ועל כן נקוה לך". כלומר על הבסיס המוצק הזה של אמונה בה' מבוססת הציפייה המובעת בחלק זה לעתיד האנושות ולתיקון עולם במלכות שדי, בין השאר על ידי פעולות אקטיביות של האדם.

 

גב' מרים רוזנבאום

מרצה בהתמחות לחינוך חברתי קהילתי

 

 

מקורות:

"נתיב בינה", הרב יששכר יעקובסון

סידור "עולת הראי"ה"

משיעורי הרב אביחי קצין

"האדם מחפש משמעות" מבוא ללוגותרפיה, ויקטור פראנקל

 

 

קבצים להורדה:

אחרי מות קדושים תשעג.pdf

מחבר:

רוזנבאום, מרים