עיונים בסידור התפילה - ערבית לשבת: "ויכֻלו השמים והארץ

 

קטע תפילה זה כולל שלושה פסוקים שעניינם שבת בראשית, הפותחים במילה ויכֻלו:[1]

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

המקור לאמירת ויכֻלו מופיע בסוגיה הבאה:

אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכלו. דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו - מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר ויכלו, אל תקרי "ויכלו" אלא "ויכַלו". אמר רבי אלעזר: מניין שהדיבור כמעשה – שנאמר "בדבר ה' שמים נעשו". אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו "וסר עונך וחטאתך תכפר".^[2]

מן האמור לעיל רואים שרב המנונא סבור כי מי שאומר ויכֻלו בערב שבת נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית. כלומר מגמת הבריאה שיתגלה ה' לעולם, ומתוך כך יברך אותו, זוֹ תכליתה של השבת. משום כך, כאשר יהודי מעיד על בריאת העולם ועל קדושת השבת באמירת ויכֻלו בליל שבת, הרי שבאמירת המילים הללו הוא מגשים את תכלית הבריאה ועל ידי כך מתווספת ברכה לעולם. עוד נאמר בסוגיה, כי האומר ויכֻלו בליל שבת, שני מלאכי השרת המלווים אותו מניחים ידיהם על ראשו ואומרים: "וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר".^[3]לדעתו של הרב מלמד, עניין השבת קשור לתשובה, והדבר מתבטא באותיות הזהות המרכיבות את המילים "שבת" ו"תשובה". אכן, בשבת אנו נזכרים בבורא העולם וחוזרים ושבים אל כל השאיפות הטובות שבנשמתנו. לכן האומר ויכֻלו בערב שבת מבטא את עומק משמעותה של השבת, ומתוך כך הוא זוכה לתשובה אמִתית ועוונותיו מתכפרים.^[4]

ראוי לציין כי הרמב"ם (מהדורת הרב קאפח) אינו מתייחס לאמירת ויכֻלו, וכך הוא כותב: "בלילי שבתות חוזר שליח צבור אחר שמתפלל בלחש עם הצבור ומתפלל בקול רם. אבל אינו מתפלל שבע אלא ברכה אחת מעין השבע. וכך הוא אומרה, ברוך אתה ה'..."[5]. אך הגר"י[6] קאפח מעיר על אתר את הדברים הבאים:

ולפני הברכה צריך לומר פרשת ויכולו ואע"פ שלא הזכירה רבנו כאן. כבר נשאל (סי' קעח) בקהל שנהגו לומר בליל שבת פרשת ויכולו אחר מזמור שיר ליום השבת, כלומר לפני תפלת ערבית, ועתה בא מי שהתנגד למנהגם וטען שהם עוברים בכך. והשיב, רשאים להשאר במנהגם, ובתנאי שיקראו ויכולו אחר תפלת מעריב לפני חזרת התפלה כפי חיוב המנהג.^[7]

לאור האמור לעיל ניתן ללמוד שני עניינים: ראשית, לדעת הגר"י קאפח, צריך לומר ויכֻלו בליל שבת על אף שהרמב"ם לא הזכיר אמירת ויכֻלו. שנית, הגר"י קאפח מציין כאן נתון חשוב, שהרמב"ם נשאל שאלה לגבי קהל שנהג לומר בליל שבת ויכֻלו לאחר מזמור שיר ליום השבת קודם שפורסים על שמע. אחד המתפללים העיר שאסור לנהוג כך. האם הצדק עמו? תשובת הרמב"ם הייתה, שאין לבטל את המנהג הקיים, אולם יש לומר ויכֻלו לאחר תפילת ערבית קודם חזרת התפילה.

מן הראוי לציין שיש לומר את ויכֻלו בעמידה,[8] כיוון שהדבר מבטא עדות לקב"ה במעשה בראשית, בכך שברא את העולם בשישה ימים. כך מובא בדעת זקנים מבעלי התוספות: מנין שאנו אומרים אותו בעמידה לפי שהוא עדות להקב"ה שברא עולמו בששה ימים ועדות מעומד דכתיב ועמדו ב' האנשים.[9]

מה משמעהּ של המילה ויכֻלו? ראשית, אונקלוס מתרגם מילה זו, "ואשתכללו", אך את המילה "ויכל" המופיעה בפסוק שלאחריו תרגם, "ושיצי". מכאן, שיש בפנינו שני תרגומים שונים לאותה מילה. בעל "מרפא לשון" נדרש להבחנה זו וכך הוא מציין לגבי  ויכֻלו: למה לא תרג' ואשתיציאו, ותשובתו פשוטה לפניה שלא יתכן לתרגם כן שהוא ל' כליון והשחתה. ול' ויכלו הוא מבעלי הכפל כמו כליל יופי ואינו מל' כלה כמו ויכלו המים.[10] היוצא מכך הוא, שאונקלוס מפרש את  ויכֻלו מהשורש כל"ל במשמע של שלמות ללא פגם כלשהו; השמים והארץ הושלמו. ניתן לראות זאת מפסוק נוסף: "מציון מכלל יֹפי". לוּ היה מתרגם את  ויכֻלו – ואשתיציאו, לכאורה היה משתמע שהשמים והארץ הושחתו. "ויכל" תורגם – "שלים", כלומר במשמעות של הסתיים, תַּם.[11] אף ראב"ע נדרש למילה זו: "מהבנין שלא נקרא שם פועלו ומשקלו ויכסו כל ההרים. וטעמו נשלמו. והים בכלל הארץ כי הם כאגודה אחת". נראה שכוונתו לומר, יכולו כמו יכוסו – שניהם באותו דגם של בניין פועַל, והמילה ארץ כאן היא במשמעות של יְקום וכוללת את הים, שהשמים והארץ נשלמו.[12] "העמק דבר" מפרט את תרגום אונקלוס למילה ויכֻלו ואומר: "תרגום אונקלוס ואשתכללו, שהי' הבריאה ביפיה ובהידורה מה שאין למעלה ממנו". הבריאה, היינו השמים והארץ, הייתה ביופייה ובהידורה. מדובר במראה ציורי, מרהיב ויוצא דופן.[13] ישנו הסבר נוסף: ואשתכללו – השמים והארץ נשתכללו כמו כלה מושלמת, ולכן יש חובה לקבל את השבת בשמחה.[14]

נסיים בדברי מדרש הגדול: "ויכֻלו השמים והארץ. וכי כלו לעמוד והלא הן עומדין וקיימין לעולם ולעולמי עולמים, אלא אימא שכלו ממלאכה ונשתכללו ועמדו על טבען".[15]

---