דף הבית > עיונים בסידור התפילה - פרשת הכיור

עיונים בסידור התפילה - פרשת הכיור

דפי מאורות (5771-36)
טהרה מביאה לידי קדושה
 

וידבר ה' אל משה לאמר. ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה ונתת אתו בין אהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים. ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם.

 
 
בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה'. ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדרתם. (שמות ל, יז–כא).
פרשת הכיור פותחת את סדר פרשיות הקרבנות שנוהגים לומר בתפילה מדי בוקר. אמירת הקרבנות היא כידוע במקום הקרבתם, וקודם שאנו אומרים את פרשת תרומת הדשן, את פרשת התמיד, את פרשת הקטורת, את סדר המערכה ואת פרק "איזהו מקומן של זבחים" (ואחר כך את הברייתא דרבי ישמעאל), אנו אומרים את פרשת הכיור, כפי שהכוהנים היו מצווים ליטול את ידיהם ואת רגליהם ממנו "בבאם אל אהל מועד [...] או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה' ".
בפירושו לתורה רב סעדיה גאון מעיר הערה חשובה בנושא מיקומו של הכיור בעזרה:
סבורים אנו שראוי יותר שהכיור יהיה מחוץ למזבח [ולא "בין אהל מועד ובין המזבח" – א"ש], כדי שהכהנים ירחצו ממנו ויבואו למזבח! לפי זה נאמר: אילו היה כן [לו הכיור אכן היה ממוקם לפני המזבח ולא בינו לבין ההיכל – א"ש] היו מדמים שהרחיצה באה לשם ניקיון, ושהם באים לחצר המשכן בלתי נקיים. משום כך הושם הכיור לפנים מן המזבח, למען ייוודע שאסור להם להתקרב אל המזבח אלא כשהם נקיים. רחיצה זו היא לשם עבודה בלבד והידור העבודה (יהודה רצהבי, פירושי רב סעדיה גאון לספר שמות, ירושלים תשנ"ח, עמ' קעז–קעח).
הערה זו שופכת אור יקרות על כל נושא הטהרה. פרשיות הטהרה השונות מקומן בספר ויקרא, ולמעט אזכורים בודדים שלה (כגון "ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם [...] ויקדש את העם ויכבסו שמלתם [...] אל תגשו אל אשה", שמות יט, י–טו בדילוגין) היא עדיין לא הוזכרה בתורה. והנה רס"ג מחדש שמיקומו של הכיור מאחורי המזבח בסמוך להיכל [= אהל מועד] מלמד, שטהרה אינה רחיצה לשם ניקיון. אל המזבח ניגשים נקיים, והרחיצה ממי הכיור מטרתה תוספת טהרה והידור לעבודת המקדש.
על מקומה של פרשת הכיור בסדר הכללי של תפילת הבוקר מעמיד בסידורו הכוהן הגדול מאחיו, הראי"ה קוק זצ"ל:
הננו כבר עומדים אחרי ההכנות הנפשיות התהומיות שעברו עלינו בהשפעתן של ברכות השחר, של העקדה [...] אחרי הרצאת הדברים של קריאת שמע הקטנה [...] הננו, אחרי כל אלה, ניגשים לההקדמה היותר חודרת, המקרבת אותנו כבר יותר קרוב אל גופה של הופעתה של התפילה הטיפוסית, תפילת ישראל, במהותה הפנימית והמיוחדת, 'תפילות כנגד תמידין תקנום', 'ונשלמה פרים שפתינו' [...] הקודש והמקדש וכל עבודתו הקדושה והנהדרה [...] הם מבליטים בשטפי גלים של חיים, אדירים ואמיצים, את הוד חייה הפנימיים של האומה, את דבקות נפשה באלוהיה [...] העולות והזבחים, המנחות והנסכים, הקטורת והשירה הקדושה [...] מחיים הם את האומה, מכפרים כל חטא ופשע ומקרבים אל רוח הקדושה [...] אבל אחרי החרבן הגדול אשר נחרבנו, אחרי אשר נשרף בית מאויינו ונוּטל כבוד מבית חיינו [...] אי אפשר לנו גם לצייר את גדלם ואת עוזם, את פארם ואת טהרתם של תפקידי החיים האדירים, הטהורים והקדושים [...] של עבודת הקודש והמקדש [...] ובכל זאת, חיי התפילה שלנו, המשיבה לתחייה את נשמתנו, הנדכאה בדיכאון גלי הגלות והשפלות, הם כולם יונקים מלשד החיים שנשארו לנו לפלטה עדי עד (עולת ראיה, א, עמ' קיז–קיח).
פרשיות הקרבנות הן זכר לעבודת המקדש. על אף שאין אנו מבינים עוד כראוי את חשיבותה ואת מקומה בחיי היחיד ובחיי האומה, בכל זאת אנו אומרים אותן, משום שאפילו בשלב הזה של קיומנו החָסֵר הן מסייעות להחיות את נשמת הפרט והכלל.
אולם כפי שכבר העמיד רס"ג, לעבודת המקדש קודמת טהרה. על כן הראי"ה ממשיך ומבהיר:
העבודה צריכה טהרה. עליית הנשמה צריכה קדושת הגוף וטהרתו המוקדמת. הפעולות של האדם מצד חומרו, הידיים, והנטיות החומריות בטבען במהלכן, הרגליים, צריכות הן לפני העבודה להתקדש ע"י הטהר, המוכן ועומד בסדריו האלוהיים, באופן המכשיר את העובדים לעבודתם בקודש להתעלות על ידה ולהעלות עמהם את כללותה של האומה כולה, הקשורה עמהם בקשר חיים אחד.
הכנת הגוף באמצעות רחיצת הידיים והרגליים ממי הכיור נועדה להעלות את הכוהנים, ויחד אתם גם את כללות האומה. לכן – ממשיך ומחדש הראי"ה – עשוי הכיור נחושת דווקא, שהרי לכל אחת משלוש המתכות שבהן השתמשו במקדש יש משמעות מיוחדת: "הזהב – להידור, הכסף – למפעל, הנחושת – להכנה" (שם, עמ' קיט). הכיור עשוי נחושת משום שפעולתו היא פעולת הכנה "ולהורות שהכנת טהרה זו היא קבועה, לא מקרית, לא רק משמשת לשעתה, כי אם מכרעת את התוכן של החיים בקביעות".
אף אנו בתפילתנו, קודם שאנו מתחילים באמירת פרשיות העבודה במקדש (במקום בביצוען המעשי), מטהרים את עצמנו באמצעות אמירת פרשת הכיור.
פרופ' אליעזר שלוסברג
מרצה בהתמחות למחשבת ישראל
 
 
 

 

 

 

מחבר:
שלוסברג, פרופ' אליעזר
דוא"ל:
[email protected]