דפי מאורות (5771-39)

"אתה הוא ה' אלקינו שהקטירו אבותינו לפניך את קטרת הסמים בזמן שבית המקדש היה קים. כאשר צוית אותם על יד משה נביאך ככתוב בתורתך" (מתוך סידור התפילה).

 

 

 

 

ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה: ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש: ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה קדש קדשים תהיה לכם (שמות ל, לד–לו).

הכוהנים מצווים להקטיר קטורת סמים פעמיים בכל יום על מזבח הזהב בבית המקדש ולהכין קטורת בכל שנה ושנה כדי להקטיר ממנה. ריחה הטוב והייחודי של הקטורת (שהיו מריחים אף ביריחו בזמן שבית המקדש היה קיים [על פי יומא לא ע"ב]) מענג, משמח ומגדיל את הודו ואת הדרו של בית המקדש בכך שהוא מתגבר על ריח שריפת הקרבנות (על שורש המצווה ופרטיה ראו ספר החינוך, מצווה קג [אם כי יש לציין שאסור להתכוון ליהנות מריחה של הקטורת, וכל תכליתה לכבוד השראת השכינה – עיינו רמב"ם הלכות מעילה, ח, טז]).

פרשיית הקטורת נאמרת לפני תפילת שחרית, יחד עם שאר פרשיות הקרבנות בבחינת "נשלמה פרים שפתינו", תפילות במקום קורבנות תקנום (טור, אורח חיים, צח).

לקטורת מספר מאפיינים ייחודיים אשר מהם נגזרים עקרונות רוחניים מרכזיים הקשורים וכרוכים זה בזה וראוי לעיין בהם להעמקת התפילה.

ראשית, רש"י על הפסוקים האמורים מדגיש את שילובה של החלבנה בעלת הריח הרע בין סממני הקטורת, ומנייתה ביניהם ללא הבחנה בינה ובין הסממנים בעלי הריח הטוב. הוא מבהיר כי הדבר בא "ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפילותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו". המהר"ל אף מרחיב אמירה זו ומציין כי לא רק שניתן לצרף את רשעי ישראל לתענית ותפילה אלא שעל פי הגמרא (כריתות ו ע"ב) צריך לצרף עמנו פושעי ישראל, כדברי הגמרא: "כל תענית שאין שם פושעי ישראל אינה תענית". הוא מסביר כי רחמי הקב"ה מתעוררים דווקא על ידי תפילתם ותחנוניהם של הרחוקים אשר בעת צרה מכניעים הם עצמם לפניו יותר מאשר הצדיקים החשים קרובים אל ה'. מתוך כך מידת ההכנעה שלהם לפניו פחותה.

שנית, הקטורת נחשבת "דבר שבחשאי" שכן היא מוקטרת בפנים ההיכל, וביום הכיפורים אף בקודש הקודשים, בשונה מהקרבנות הקרבים במזבח החיצון. אין גם רשות לאיש להיות נוכח בשעת ההקטרה. מאפיינים אלה גרמו לכך שאמרו חז"ל כי הקטורת מכפרת על לשון הרע, שנאמר בחשאי: "יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי" (ערכין, טז ע"א).

 

 

נראה כי ניתן לקשור בין שני עקרונות אלה הגנוזים בעניינה של הקטורת. כוונת שניהם לעקר פירוד ומחלוקת בקרב עם ישראל ולהרבות חיבור וקרבה. שילובם של הרשעים כחלק אינטגרלי בלתי נפרד ואף רצוי בעת שישראל מתרצים לפני מלכם מבהיר לנו את היחס הנכון כלפי הרחוקים, אשר גם אם רחקו מאוד הרי הם רצויים בעיניו יתברך. דברי לשון הרע מפרידים ומסכסכים בין אנשים ושבעתיים נכון הדבר ביחס לדברי לשון הרע הנאמרים בסתר. אותם לא ניתן להפריך, כנגדם לא ניתן להתגונן, וכך הם מכרסמים וממוטטים לאט לאט את רקמת היחסים החברתית הבריאה והטובה. עקירתם ממרחב החיים הקרוב והסמוי ביותר של האדם גורמת לכך שגם במרחב הציבורי גדלים השלום והקרבה בין השונים והרחוקים.

נראה שמשום כך נאמר כי הקטורת היא מלשון קיטרא (קשר בארמית) שכן היא מקשרת את ישראל זה לזה, ומתוך כך הם מתקשרים ליוצרם. זאת ככל הנראה גם הסיבה לכך שהקטורת היא האלמנט בעל ההרכב הפיזיקלי המופשט ביותר הקרב במקדש: היא איננה מוצק כקרבנות בעלי החיים והצומח, היא איננה נוזל כשמן וכיין, אלא עיקר עניינה הם אדי הריח המתנשאים מעלה מעלה. וכדברי הרב קוק: "תכנת הקטורת היא כל כך אצילית ורוחנית, קשורה בתכן החיים הפנימיים" (עולת ראי"ה על פרשת הקטורת). הקטורת מבטאת את קישורם של ישראל לאמיתות הרוחניות הנצחיות שאינן משתנות, הנובעות מעומקה של נשמתם האלוקית. ייתכן שתכונתה הרוחנית הזו של הקטורת היא המאפשרת לה להיות הקיטרא-המקשרת בין ישראל המצויים בעולם הזה הגשמי ובין העולמות העליונים.

על אמירת פרשות הקרבנות בתפילה נאמר, כאמור, "נשלמה פרים שפתינו". התפילה מאפשרת לנו להתקרב במידת מה לקב"ה גם בזמן שבית המקדש, מקום השראת השכינה, אינו קיים, על ידי כך שאנו מזכירים את הקרבנות ועומדים על עניינם. כך גם אמירת פיטום הקטורת מאפשרת לנו לחבר את עצמנו, ולו במעט, לעקרונות הרוחניים הנצחיים הנגזרים ממנה כשהיא ממשיכה לפעול גם כיום כאשר איננה מוקטרת בפועל. בע"ה תשוב ותפעל ביתר שאת עם בניית בית המקדש במהרה בימינו.

  

ד"ר שפרה מישלוב

מרצה בהתמחות להיסטוריה

 

 

 

 

 

 

 

 

מחבר:

מישלוב, ד"ר שפרה

דוא"ל:

[email protected]