You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים
עיונים בסידור התפילה - פרשת התמיד
דפי מאורות - (5771-38)
בתשובה מקוונת לפנייה באינטרנט לגבי חיוב אמירת פרשת קרבן התמיד כל בוקר, ענו רבני "בית ההוראה" כך:[1]
קריאת פרשת התמיד לפני תפילת שחרית היא כעין חובה, וכמו שכתב בשולחן ערוך (או"ח סי' נ' סעיף א) "קבעו לשנות אחר פרשת התמיד פ' איזהו מקומן וברייתא דר' ישמעאל, כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה וגמרא, דברייתא דר' ישמעאל הוי במקום גמרא, שהמדרש כגמרא" וראה שם במשנה ברורה שאפילו בבית האבל יש לאומרה, ובביאור הגר"א כתב על כך "והיא הלכה למשה מסיני ברורה". ואמנם בשו"ע הרב (סי' מח סעיף א) כתב שאינה הלכה למשה מסיני אלא "נהגו כל ישראל וקבעו חובה על עצמןלקרות פרשת התמיד בכל יום קודם התפלה שע"י הקריאה זו מעלה הקב"ה עליהם כאלו הקריבו קרבן תמיד במועדו".
1. מקור לאמירת קרבנות
מסביר הרב מלמד:[1]
אמרו חכמים (תענית כז, ב; ומגילה לא, ב) שבשעה שכרת ה' ברית עם אברהם, והבטיח לו ולזרעו את הארץ לרשתה, שאל אברהם את הקב"ה: ריבונו של עולם, שמא חס ושלום יחטאו ישראל לפניך, ואתה עושה להם כפי שעשית לדור המבול ולדור הפלגה? אמר לו הקב"ה: לא אעשה להם כך. שאל אברהם: במה אדע שלא תכרית את שמם? ענה לו הקב"ה: קחה לי עגלה משולשת וכו'. ורמז לו בזה, שהקרבנות יהיו העדים לכך שישנו קשר נצחי בין ישראל לה'. ולכן, גם אם יימצאו בהם חטאים, אין זאת אלא מפני השפעה חיצונית, אבל בשורשם הם צדיקים וקשורים לה'. לכן, על ידי הקרבת הקרבנות שמבטאים את הקשר המוחלט של ישראל לה', יתכפרו החטאים. אמר לפניו אברהם אבינו: רבונו של עולם, ומה יהיה בשעה שבית המקדש יחרב, במה יתכפרו עוונותיהם? ענה לו הקב"ה: "כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראים בהם, מעלה אני עליהם כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עוונותיהם".
2. טעם לקרבן התמיד
הרב מלמד ממשיך להסביר שקרבן התמיד –
הוא הקבוע ביותר, שבכל יום מימות השנה היו מקריבים אותו, אחד בבוקר ואחד בין הערביים, ועל כן הוא הקרבן שמבטא את הקשר הקבוע שבין ישראל לאביהם שבשמים, וכל ישראל היו שותפים בו.
הקרבן נקנה מכספי מחצית השקל שכל יהודי, בין עני בין עשיר, תרם בכל שנה למקדש ועל כן הוא מבטא את אחדות ישראל.
על מהותו של קרבן התמיד כתב הרב אורי שרקי:[2]
עניינו של התמיד הוא גילוי השפע המתמיד של הקודש באומה. ארבעה מרכיבים יש לפעולתו: "קרבני, לחמי, לאשי, ריח ניחוחי.
'קורבני': משמעותו קרבת הנשמה הישראלית אל ה'. 'לחמי': הוא הדבקות בצדדים הטבעיים של האומה, כדמיון הלחם שהוא בסיס המזון.
'לאשי': הוא ביטוי לקדושת המעשים באומה, המבוטאים על ידי האש, שהוא כוח הפעולה העיקרי של התרבות אנושית.
'ריח ניחוחי': הוא העונג העולה מכלל העבודה.
הקרבן הוא כבשים, בעל החיים השקט, בהתאם לאופייה של החומריות הישראלית שבצורתה הקבועה איננה מחבלת, ולא כקורבן הפרים, בעל חיים שעשוי להיות נגחן, המכפר על הנטייה ההרסנית של החומר. הם בני שנה מצד רכות החומר הישראלי, ותמימים מכיוון שיש ביכולתה של העבודה להעלות את כל נטיות החיים כולן. אחד בבוקר ואחד בערב כדי שהשפע יתמיד דרך כל צדי היממה, היום והלילה. הסולת למנחה והיין לנסך
מקדשים את כח הצמיחה הטבעי ואת שמחת החיים. עם הסולת מעורב שמן המכין את הטבעיות להתעלות אל אצילות החיים. (מתוך עולת ראיה).
3. טעם הקטורת
ממשיך הרב מלמד:[3]
כמו קרבן התמיד גם את הקטורת היו מקטירים בכל יום, מחציתה בבוקר ומחציתה בין הערביים. אלא שקרבן התמיד בא לתת ביטוי גלוי לקשר שבין ישראל לה', ובין כל הברואים שבעולם למקור חייהם, ועל כן היו מעלים את אברי התמיד על המזבח החיצוני הגלוי לכל. ואילו הקטורת באה לתת ביטוי לקשר הפנימי העמוק שבין ישראל לאבינו שבשמים, ועל כן היו מעלים את הקטורת על המזבח הפנימי שבתוך המקדש. על ידי הקטורת מופיע בעולם אור עליון רוחני, שמאיר אל הנשמה הפנימית שבכל הברואים, וקושר את הכול אל הקודש. ועל כן הייתה נעשית מסממנים שעושים ריח טוב. והריח מתפשט לכל עבר, לרמז על ההשפעה הפנימית של ההארה הרוחנית על כל הברואים, לקשרם לקדושה ולרומם את מדרגתם (עולת ראיה ע' קלה).
4. "והאש על המזבח תוקד בו, לא תכבה"
בעלון פרשת השבוע לבית כנסת יבנה ברעננה אנו מוצאים[4] הסבר נוסף לתמידות האש על המזבח.
כבר בתחילת פרשת צו, מובא הציווי של נתינת האש על המזבח, תוך הדגשה וחזרה מיוחדת – "והאש על המזבח תוקד בו, לא תכבה…" (ויקרא ו, ה), ומיד בהמשך – "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו, ו).
מכאן ניתן ללמוד אומר הרב ברין שעיקר תפקידה של האש שעל המזבח, אינו רק להעלות באמצעותה את הקורבנות לאישה לה', אלא – האש שעל המזבח חייבת להיות קיימת תמיד כערך בפני עצמה, ואין לכבותה לעולם. כך גם מבואר ברמב"ם (תמידין ב) – "מצוות עשה להיות אש יקודה תמיד על המזבח שנאמר – אש תמיד תוקד על המזבח… והמכבה אותה לוקה…".
...האש מבטאת את הקשר והאהבה הקיימת בין הקב"ה ועם ישראל, וכדברי הפסוק בשיר השירים – "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה". זו שירת הרעיה לדודה – זו שירת כנסת ישראל לקב"ה, זו השירה המבטאת את האהבה והקשר ההדוק הקיים ביניהם.
על ההתחברות לרצון של בורא עולם כתב הראי"ה קוק זצ"ל בסידור עולת ראי"ה:
"יהי רצון מלפנך ד' או"א": הפלא של תאור הרצון כלפי מעלה הוא, בהבדלה רבה ממהות הרצון שאנו מתארים ומשיגים אצלנו הנבראים המוגבלים והמשתנים והמוכרחים ביסוד חייהם והויתם... מה שא"כ כלפי מעלה שכל יסודו של רצון בכללותו הוא ענין של הויה ממקור עליון, מאור אין סוף.
ד"ר דוד זייטון
ראש ההתמחות למתמטיקה
דוא"ל:
