עיונים בסידור התפילה - קבלת שבת: מזמור שירו לה' שיר חדש

דפי מאורות (5775-37)
העולם מלא נסים ונפלאות!
 
"מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ". במילים אלו נפתח מזמור צח בתהלים המשובץ בפרקי קבלת שבת, וכמו עונה אחריו מקהלה נהדרת ועצומה, כלל עולמית ממש, "הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ [...] יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְישְׁבֵי בָהּ, נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ". מה הסיבה להתעוררות השירית הגדולה הזו? הרש"ר הירש, בפירושו לספר תהלים, מוצא את המפתח למזמור במילה "נפלאות":
 
 

בפעולות הרגילות של ממשלת ה' משתתפים הסדר הטבעי של העניינים הקבוע מאת ה' וגם הבחירה החופשית של בני האדם, בשתיהן משתמש ה' למטרותיו. לכן רואה בהן עינו הכהה של האדם רק פעולות הטבע ומעשה אדם ואינה רואה את הנהגת ה' הנעלמת שבשרותה ולמען מטרותיה פועלים שניהם. אולם הנפלאות שה' עושה נעשות לא רק מחוץ לסדרם הטבעי של הדברים אלא אף בניגוד אליהם ובניגוד לרצונם וחשבונם של בני האדם. בהם פועלת רק ימינו.
הנהגתו של ה' בעולם מסתתרת בדרך כלל בתוך התנהלות הטבע ודרכי האדם. במציאות זו קל לשכוח את מציאות ה' ולהתעלם מפעולותיו וחסדיו (כמובן שבזכות הסתרה זו מתאפשרת הבחירה החופשית). אך כאשר מתגלים לעיננו ה'נפלאות', הניסים והאותות שמנוגדים לטבע ולסדרי העולם השגרתיים, הנהגת ה' נראית לעין ישראל ולעין כל העולם כולו וממילא פורצת המציאות כולה בשיר חדש שכולו הלל והכרת האמת האלוקית – "כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים". פירושה של המילה 'נפלאות' בתנ"ך איננו נס בלבד אלא שם קוד המופיע פעמים רבות ביחס למכות מיצרים וניסי הגאולה אז. כך למשל נמצא זאת בפסוקים "וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתָי אֲשֶׁר אֶעְשֶׂה בְּקִרְבּוֹ" (שמות ג, כ); "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו). הייחוד בנִסי מכות מצרים היה בכך שמטרתם הייתה למוטט את חוקי הטבע ואת סדריו השונים שעליהם הושתתה גאוותה האלילית של מצרים. על ידי כך לגלות את שם ה' בעולם ולפדות את עם ישראל מעבדותו. ניתן בפשטות לראות בפרקי ספר שמות כיצד כל מכה ומכה פוגעת ברובד טבעי אחר עד שיא השיאים – קריעת ים סוף. על כן מדגיש הרש"ר הירש בפירושו לעיל את עניין היציאה מהסדר הטבעי ומהתפיסה האנושית, ובכך דווקא גדולת הנפלאות ועצמת השפעתן בעולם כולו.
קשה שלא לייחל למציאות המתוארת במזמור צח. לא פעם, ובעיקר לצערנו ברגעי משבר, אנו מקווים ומתפללים לנס גדול אשר ישנה ויתקן את המציאות וגם, ואולי בעיקר, יהווה הוכחה ניצחת, גלויה וברורה לכול, למציאות ה' ולהשגחתו רבת החסד בעולם. אנו מצפים להופעה נִסית בעיקר משום שאנו מאמינים בלב שלם שבכך יתמלא העולם כולו (סוף סוף...)  באמונה שלמה וביראת שמים.  אך  ציפייה נכונה  זו צריכה זהירות ודיוק. התפילה לנס מעצבת עמדה רוחנית בנפש וככזאת חשוב להבין על מה אנו מתפללים. מרן הראי"ה קוק זצ"ל כותב:
מחלה היא זאת ממחלות הנפש, שכשמציירים את האמונה העליונה בניסים ונפלאות, בשידוד הטבע וחוקיו, פג העז הטבעי, והאדם נעשה חלש ומרוטט, וכל זה בא מפני שהוא רואה בהנס את השליליות של הטבע, ובהטבע הוא רואה את החיוב של היש והכח המצוי (שמונה קבצים, ג קכב).
דבריו החריפים של הרב באים להזהירנו מפני תוצאה מסוכנת של הבנת הנסים כגילוי המבטל את הטבע. הרי מעצם בריאתנו הטבע הוא הבסיס האיתן והבריא של כל מערכות החיים שלנו. הזיהוי בין הטבע לבינינו גדול וכך נכון ונורמלי שיהיה. האם ניתן באמת להאמין במציאות המבטלת ומאיימת על חיינו ועל סדרי הטבע שבו אנו חיים? חוסר דיוק בהבנת הנס יכול לגרום למשבר אמון בחיים ובטבעיותם ואז נעשה האדם, ובאופן פרדוקסלי דווקא בגלל אמונתו בנסים, "חלש וממורט". הרב כמובן אינו חולק על כך שעלינו להתפלל ולקוות בכל לב לגילוי ה' בעולם, ובעת שיש צורך גם בדרכים של נסים ונפלאות, אך תפקידו של הנס איננו לרוקן את המציאות היום-יומית ממשמעות או מאלוקות, אלא להפך:
הניסים באו להרבות את עז החיים וההוויה בהזכרתם, מקור האומץ מתגלה ברב הוד גבורתו, ותוכן הנסים בהיותו קשור באמונה מלאה אדירות נשמה, מוסיף הוא ציורי אומץ וגבורה עליונה, באשר עדים הם הניסים והנפלאות על עזוז היד החזקה המלאה את כל היקום. תנו עז לאלוקים, על ישראל גאותו.
הנס מעורר בנו אמון כפול. הן במציאות ה' והשגחתו הן במציאות הטבעית הקבועה שאף היא, בכל יום ויום, פועלת מכוח מעשיו וחסדיו של ה'. הנס מזכיר לנו שה' משגיח ומחיה תמיד את העולם, ובמובן זה אין באמת הבדל בין השגחה גלויה או נסתרת. ההבדל טמון במתבונן, אך לא במציאות כשלעצמה. התפילה לנס מדגישה עד כמה אנו מהלכים תמיד בתוך התרחשות פלאית ואלוקית ואז מתמלאים בכוח ובביטחון גם בעת שאין מתגלים נסים בעולם. היקום כולו מלא ברכת ה' בכל עת ובכל שעה. נדמה שלהבנה שלמה זו מכוון אותנו דוד המלך במזמור צח. כלל גילויי הטבע המשוררים עמנו לכבוד ה' יתברך, הנהרות וההרים, כל יושבי תבל וכל שוכני הים – כולם וכולנו נאחזים בידיעת הנפלאות אשר נעשו בעולמנו ומודים על העבר, אך בעיקר על ההווה המתקיים בכל רגע ורגע. השיר החדש מתפרץ ועולה בזכות האחדות המופלאה שבין גילוי ה' ובין המציאות הטבעית והחומרית. הכול אחד והכול מושגח תמיד. זוהי האמונה הנפלאה ביותר.
 
ד"ר ראובן טבול
ראש ההתמחות לספרות
 



 
 
 

 

 

 

מחבר:
טבול, ד"ר ראובן
דוא"ל:
rtabull@gmail.com