עיונים בסידור התפילה - קבלת שבת: מזמור שיר ליום השבת

 

מקבץ זה, המתחיל במילים "תפלה למשה איש האלקים", כולל בתוכו אחד עשר מזמורים, חלקם עם כותרת וחלקם ללא כותרת, אולם כולם (למעט הראשון – תפילה למשה) ללא שם המחבר.

האם מקבץ זה הוא ייחודי? האם יש קשר בין המזמורים השונים בו?

בשורות הבאות אנסה לטעון כי מקבץ זה הוא שורת מזמורים המתייחסת לשורת אירועים שקרו מיציאת בני ישראל ממצרים ועד לכניסתם לארץ ובניין בית המקדש. שורת אירועים זו מסבירה את תוכנם של המזמורים:

מזמור צ, המתחיל במילים "תפילה למשה איש האלקים", עוסק בממד הזמן האלקי מול אפסות האדם.

האם יש קשר בין תוכן המזמור ובין כותרתו המזכירה את משה? התבוננות במזמור תמצא זאת בקלות:

כך למשל, פסוק י: יְמֵֽי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה (משה היה בן שמונים שנה ביציאת מצרים).

וכן פסוק טו: שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה (קריאה ליציאה מן העינוי במצרים).

המזמור שלאחריו, מזמור צא, מזכיר את קשיי ההליכה במדבר לאחר יציאת מצרים (פסוקים יא–יב): כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶֽיךָ. עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶֽךָ.

המזמור שלאחריו, הוא מזמורנו – מזמור צב, הוא כאמור המזמור על השבת. נחזור ונעסוק בו בהמשך.

מזמור צג מדבר על גדלות ה' מתוך המים: מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה' (פסוק ד).

מזמור צד עוסק בנקמה בגויים: אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ. עַמְּךָ ה' יְדַכְּאוּ וְֽנַחֲלָתְךָ יְעַנּֽוּ. אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִֽיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ (פסוקים א, ה–ו).

מזמור צה עוסק בסיכום ארבעים שנות נדודים: אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי (פסוקים י–יא).

מזמורים צו–צט עוסקים בכניסה לארץ ובקידוש שם ה' מול הגויים במלכות ה'. אִמְרוּ בַגּוֹיִם ה' מָלָךְ אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים (פרק צו, פסוק י).

מזמור ק, עוסק בתודה בחצר בית ה': בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הֽוֹדוּ לוֹ בָּרֲכוּ שְׁמוֹ (פסוק ד).

בסיכומם של דברים, לפנינו שורת מזמורים המקבילים בתוכנם לסדר יציאת מצרים, שם מצינו סדר אירועים דומה. הטבלה להלן תמחיש את ההקבלה בסדר האירועים:

 

 

 

התמקדות בפסוקים העוסקים בירידת המן והציווי על השבת, מראה כי היחס בין הצדיק לרשע בפסוקים אלה תופש מקום משמעותי.

וכך כותבת התורה בפרק טז:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָֽקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹֽא. וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם. וַֽיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵֽאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי. רְאוּ כִּֽי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי (פסוקים ד–ה, כז–ל).

הציווי על המן ועל השבת שזור בניסיון: האם ילכו בתורת ה' או לא. סופו של הניסיון שלא כולם הלכו בתורת ה' כיוון שביום השביעי יצאו מן העם ללקוט.

לפי גישה זו, מזמור צב מקביל למצווה להימנע מאיסוף מן כדי לשמור על השבת. השבת אם כן מהווה גורם מסגרתי למדידה אם העם ילך בתורת ה' אם לאו. ויש לכך הסבר פנימי: הצורך המיידי במציאת פרנסה מביא את האדם לחפש את פרנסתו בכל עת, והציווי על שמירת השבת מנוגד לכאורה לחיפוש זה.

זו הסיבה לכך שמזמור זה, שכותרתו היא שבת, עוסק בפער בין הצדיק והרשע. השבת היא הכלי שבעזרתו אפשר למדוד את הפער בין הצדיק לרשע, בין מי שמחפש את פרנסתו גם ביום הקדוש, ובין מי שמשליך את יהבו על  ה'.