דפי מאורות (5775-35)

ספר תהלים, מזמור צו

 

כתב הרב אליעזר מלמד בספרו תפילת נשים שבסדרת פניני הלכה:

לפני יותר מארבע מאות שנה, החלו המקובלים בצפת לומר לפני כניסת השבת מזמורים, ומתוך אמירתם היו מקבלים את השבת. מנהג האר"י היה לקבל את השבת בשדה, והיו פונים לצד מערב ששם החמה שוקעת, ועליו אמרו חז"ל (ב"ב כה, א) שבו עיקר גילוי השכינה. והיו אומרים "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים", ושלוש פעמים "בואי כלה" ו"מזמור שיר ליום השבת". ומנהג רבי משה קורדברו היה לומר תחילה ששה מזמורים כנגד ששת ימי החול, והתחילו במזמור "לכו נרננה".

 

 

​

לפי הנהגתו של רבי משה קורדובירו (רמ"ק), שהיה רבו של האר"י, המזמור השני מבין ששת המזמורים שקבעם לומר לפני כניסת השבת הוא מזמור צו: "שירו לה' שיר חדש". עמוס חכם, בפירושו לספר תהלים בסדרת דעת מקרא, מציע לראות בקביעתו של הרמ"ק רמז לששת ימי הבריאה. נמצא שמזמורנו תוקן כנגד היום השני בבריאה.

במזמור זה קורא המשורר אל קהל מאזיניו לפצוח בשיר חדש. לא עוד הידוע והמוּכָּר, אלא שיר חדש. הקריאה מופנית אל שלושה "קהלים" שונים זה מזה, ונראה שיש בה הדרגה, מתוך הפְּנִים אל החוץ. הקהל הראשון הוא עם ישראל או אולי עולי הרגלים. אליהם פונה המשורר בקריאה: "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ. שִׁירוּ לַה' בָּרֲכוּ שְׁמוֹ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ" (פסוקים א–ב).

עם ישראל נקרא לשיר שיר חדש לה' ולברך את שמו. כשם שיום אחר יום מתחדשת הבריאה וישועת ה', כך יש לחדש את השירה והברכה.

הקהל השני שאליו פונה המשורר הם אומות העולם. דומה שהמשורר מייחס חשיבות רבה לקהל זה. הוא פונה אליו במגוון כינויים ומקדיש לו את רוב פסוקי המזמור, 8 מתוך 13 (פסוקים ג–י):

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו. כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים. כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַה' שָׁמַיִם עָשָׂה. הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ. הָבוּ לַה' מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז. הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו. הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ חִילוּ מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ. אִמְרוּ בַגּוֹיִם ה' מָלָךְ אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים.

נשים לב לפניות הנרגשות של המשורר אל אומות העולם ולגיוון הנרחב שבהן. המשורר מבקש מכל העמים לספר כבוד ה' ונפלאותיו. הוא מדגיש בפני כל העמים שה' גדול, מהולל ונורא על כל אלוהים, כלומר מעל כל הכוחות.  אלוהי  העמים אלילים, חסרי מעש, כוח או תבונה. לעומתם מתבלט כוחו של בורא עולם – ה' שמים עשה.

יש הרואים במזמור זה שיר של עולי הרגלים, שהרי עוז בתפארת במקדשו, נאמר בו. הנחה זו מסתברת גם לאור המקום הנרחב של אומות העולם במזמור. כידוע, נהגו גם גויים לפקוד את המקדש. דברים מפורשים בעניין זה משמיענו שלמה המלך בחנוכת המקדש (מלכים א, פרק ח) ובמקבילתו (דברי הימים ב ו, לב–לג):

וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְיָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרוֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָאוּ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם מִמְּכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ וּלְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי.

לתפיסתו של שלמה המלך, למקדש יש גם היבט אוניברסלי והוא משמש מקום תפילה לכל באי עולם. ברוח זו קורא משורר מזמור צו לנכרים "שאו מנחה ובואו לחצרותיו". משפחות העמים נדרשים לנהוג ביחס של כבוד ויראה כלפי ה', להשתחוות בפניו, להפיץ בעולם את שם ה' ומלכותו – "אמרו בגויים ה' מלך". נכרים אלו הופכים להיות שגרירים של דבר ה' בעולם והם מודיעים לכל באי עולם שה' "ידין עמים במישרים".

הקהל השלישי שאליו פונה מחבר המזמור אינו קהל אנושי. המשורר פונה אל עולם הטבע. הבריאה כולה נדרשת לקרוא בשם ה':  

יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ. יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר. לִפְנֵי ה' כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ (פסוקים יא–יג).

השמים שמחים, הארץ מתמלאת גיל והים מרעים בקולו. השדות ועצי היער כולם אומרים שירה לפני ה'. סיבת השמחה אחת ויחידה, "כי בא לשפוט הארץ". משפט צדק שעושה בורא עולם בעולמו הוא הסיבה לשיר לה' שיר חדש. הידיעה שעולם ומלואו מתנהלים במשפט צדק מובילים את עם ישראל, אומות העולם ועולם הטבע לשיר שיר חדש. כך נסגר מעגלו של מזמור, "שירו לה' שיר חדש". מי ישיר? 
כולם – ישראל העמים והבריאה; על מה ולמה? – "כי בא לשפוט הארץ".

 

ד"ר יוסף זיו

מרצה בתואר שני למקרא וספרות חכמים

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

נשא תשעה.pdf

מחבר:

זיו, ד"ר יוסף

דוא"ל:

[email protected]