עיונים בסידור התפילה - קדיש הגדול

דפי מאורות (5774-46)
מנהג קהילות אשכנז ותימן לומר במעמדים שונים את הנוסח של קדיש הגדול: לאשכנזים אחרי צידוק הדין בבית הקברות ובסיום מסכת, ולתימנים במעמדים נוספים.
 
 
יסודו של קדיש זה וההבדל בינו ובין הקדיש הרגיל הוא בתוספת שמוסיפים בחלק הראשון של הקדיש:
בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא, וּלְאַחֲיָאה מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא יַתְּהוֹן לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנָא קַרְתָּא דִּי יְרוּשְלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָא, וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא דִּי שְׁמַיָּא לְאַתְרָהּ, וְיַמְלִיך קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּמַלְכוּתֵה וִיקָרֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
(בתרגום חופשי: בעולם שהוא עתיד להתחדש, ולהחיות מתים, ולהעלות אותם לחיי עולם, ולבנות את ירושלים, ולהשלים ההיכל בתוכה, ולעקור עבודה זרה מהארץ, ולהשיב עבודת שמים למקומה, וימליך הקדוש ברוך הוא את מלכותו וכבודו בחייכם וביומיכם ובחיי כל בית ישראל במהרה ובזמן קרוב ואמרו אמן).
מבחינת המיקום בתוך טקסט הקדיש, המילים הללו מופיעות במקביל למילים אחרות המופיעות בנוסחים שונים: "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה".
 ekev-table.jpg
 
על מה ולמה התוספת הזו, ומה משמעותה?
 
מקורו ההיסטורי של הקדיש אינו ברור כל צורכו. בגמרא אנו מוצאים התייחסות להגדלת שמו של הקב"ה באמצעות המילים "יהי שמיה רבה מברך" (למשל בשבת קיט: "אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו – קורעין לו גזר דינו, שנאמר בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' "), אולם הנוסח המלא של הקדיש מופיע רק במקורות מתקופת הגאונים ואילך. משתמע מכך כי הקדיש היה תפילת רבים שמטרתה להגדיל את שמו של ה' ברבים.
כיצד עושים זאת? כיצד יגדל שמו ברבים? כאן נכנס אלמנט נוסף, שנוי מאוד במחלוקת לאורך כל ההיסטוריה היהודית מאז חורבן בית שני: מקומם של הגאולה והמשיח בהגדלת שמו של ה'.
רבים הם המקורות הרואים את הגדלת שמו וקדושתו של ה', באמצעות ביאת המשיח והגאולה השלמה (הכוללת גם את תחיית המתים). אולם כיצד יבוא המשיח? מה משמעות תחיית המתים? כיצד ייבנה בית המקדש? על כך רבו הדעות עוד מימי ר' עקיבא, שתמך במרד בר כוכבא, ועד ימינו, שבהם יש מחלוקות רבות על משמעותה הדתית של השיבה לארץ ובניינה.
בדיקה מדוקדקת שערך משה חלמיש בספרו "הקבלה – בתפילה, הלכה ומנהג", (בר אילן, 2002) מגלה שאי אפשר לשייך את התוספת הזו לסוג מסוים של נוסח, למרות מה שמקובל לשייכו לנוסח המתקרא "ספרד" ואשר מקורו בנוסח האר"י. יש סידורים שנוסח זה מופיע כבר מתקופת הגאונים (נוסח סידור רב סעדיה גאון למשל). גם הרמב"ם מביא נוסח זה בנוסח התפילה הנדפס בסוף הלכות אהבה.
למרות חוסר הבהירות, בדורות האחרונים התחדד יותר ויותר ההבדל כי בנוסח אשכנז מדלגים על תוספת הגאולה והמשיח בקדיש, ובנוסח ספרד המיוחס לאר"י מוסיפים זאת. האר"י, שחי בצפת בתקופה המקבילה לגירוש ספרד, תקופה של התעוררות משיחית גדולה, הרים בכתביו את הציפייה למשיח ואת התלות של התגלות ה' והתגדלותו באמצעות ביאתו.
ייתכן שתוספות אלה על הקדיש, אשר לא התקבלו בכל הנוסחים ובכל העדות ואף גרמו למחלוקות במשך שנים, כרוכים באותה מחלוקת ישנה: האם גדלותו של ה' תלויה בשיבת עם ישראל לארצו, בתחיית המתים ובבניין ירושלים, או שמא אין גדלותו תלויה בכך? ואם כן, האם ראוי להזכיר זאת בקדיש?
ייתכן שכך הלך והתפשט המנהג להכניס לקדיש את הנושאים הללו, אם באופן מקוצר (ויצמח פורקניה) ואם באופן ארוך ומפורט יותר (בקדיש הגדול).
ש"י עגנון כותב:
"ועושים מריבה על ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה, ויש מהם מוסיפין ויקרב קץ משיחיה. רבונו של עולם שלח לנו את המשיח ובלבד שניפטר מזה" (ש"י עגנון, אורח נטה ללון, עמ' 95).
הוויכוחים המרים על אופן ביאת המשיח ועל השפעתו על גדלות ה' נמשכים כבר אלפיים שנה. כך או כך, נמשיך להתפלל כי הגאולה השלמה ההולכת ומתגלה תגדל ותקדש את שמו יתברך.

רחל שפירא
מדריכה פדגוגית בהתמחות למתמטיקה