עיונים בסידור התפילה - ראיית מלך בימינו

 

אולם מאידך גיסא, בידי ראשי מדינות דמוקרטיות לא מלוכניות נתונות רק מקצת הסמכויות שהיו בעבר נתונות בידי מלכים בלבד. הראי"ה קוק זצ"ל מתייחס אמנם למלך ישראל, אולם מבהיר את הנושא באופן מפורש: "בזמן שאין מלך [...] כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו לעניין כמה משפטי המלוכה".[1]

כיצד יש לנהוג כאשר פוגשים מנהיג ממדינות דמוקרטיות שאין בהן מלך והשליט הוא נשיא או ראש ממשלה, שעצמתו וסמכויותיו פחותים משמעותית מזה של מלך (אפילו נשיא ארצות הברית אינו יכול לצאת למלחמה ללא קבלת אישור מהקונגרס)? האם דין הברכה שונה כאשר פוגשים מנהיג ממדינה שבה נהוגה מונרכיה, כמו אנגליה ושוודיה?  התשובה לנושא זה אינה חד-משמעית ועלתה לדיון בהקשר של מקבלי פרס נובל הפוגשים את מלך שוודיה פנים אל פנים.

חתן פרס נובל, הסופר ש"י עגנון זיכרונו לברכה, קיבל את פרס נובל בשנת 1966 בנוכחות מלך שוודיה דאז והוא בירך במעמד זה את הברכה. לעומתו, פרופ' ישראל אומן קיבל את פרס נובל בשנת 2005 בנוכחות מלך שוודיה והוא לא בירך כיוון שהרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון, פסק לו כי ברכת המלכים אינה חלה על מלכים כגון מלך שוודיה שתפקידם ייצוגי ולמעשה אין להם סמכויות שלטון. אולם שנה לאחר מכן, בשנת 2006, כאשר פרופ' אומן פגש את עבדאללה השני מלך ירדן, שהוא מלך שליט בפועל, הוא כן בירך את הברכה.[2]

 

הרב עובדיה יוסף ז"ל בשו"ת "יחוה דעת" מביא מדברי הפוסקים האחרונים הסוברים שניתן לברך את ברכת המלכים גם על נשיא שנבחר לתקופת זמן מוגבלת, אך יש בסמכותו לאשר גזרי דין מוות או לחון את הנידון למוות. עם זאת, בנוגע למלך בימינו הוא מביא דעה שלפיה אין לברך אלא על מלך שכבודו ניכר בשעה שהוא לבוש בבגדי מלכות מיוחדים, ולא כאשר הוא לבוש בלבוש פשוט כשאר העם.[3]

 

בשנת 2013 התייחס הרב עובדיה לביקורו של הנשיא אובמה וקבע כי מי שזוכה לראות את הנשיא, עליו לברך "שנתן מכבודו לבשר ודם". הרב הסביר כי הנשיא אובמה נחשב כיום למלך: "יש בידו להכריז מלחמה על מדינה אויבת וכמו כן נתונה בידיו רשות החנינה למי שנידון למוות". לדעת הרב,  את הברכה יש לברך רק כשרואים את האדם במציאות, פנים מול פנים, או אפילו מרחוק, אך לא דרך מסך הטלוויזיה. הרב הוסיף ואמר שיש מצווה להשתדל לראות מלך בזמן הזה, גם כשהוא מאומות העולם, מטעם ש"אם יזכה, יבחין לעתיד לבוא בין כבודם לכבודם של מלכי ישראל וכבודו של מלך המשיח".

 

לדיון זה יש גם היבט מגדרי. הפוסקים קובעים כי יש לברך גם על ראיית מלכה. מבחינה מעשית הכוונה היא רק למלכה מאומות העולם שכן יש איסור על מינוי מלכה מישראל.[4]

 

מה משמעות הלכות אלו לגבינו היום, כאשר הסיכוי שלנו לראות מלך מאומות העולם בראייה ישירה הוא נמוך מאוד? נראה שיש ללמוד מכך שני דברים:

א. היהדות אינה מתנתקת מהעולם האוניברסלי ורואה ערך בכיבוד המלכות וחוקיה. המקור לכיבוד המלכות הוא בגמרא (זבחים קב ע"ב) על הפסוק (שמות ז): "וניצבת לקראתו על שפת היאור" אומר ריש לקיש שפרעה מלך הוא ומשה הסביר לו פנים. יש לראות ברכה זו כמשלימה את דברי חכמינו במשנה, במסכת אבות (ג, ב): "הוו זהירים בכבודה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו", וכן את דברי חז"ל בגמרא (בבא קמא קיג ע"ב): "דינא דמלכותא דינא".

ב. הברכה על ראיית מלך או מלכה גויים, והברכה שתיקנו חז"ל על ראיית חכם גוי, משקפת  את היחס המכבד של חז"ל לאומות העולם. הברכה על ראיית מלך אינה מכוונת לאישיות הפרטית, אלא לאומה ולמוסד השלטוני שאותה הוא מייצג. באופן כללי, חז"ל אינם בזים לגויים ואינם מבטלים אותם. אדרבה, חז"ל דורשים מאתנו לכבד את הגויים ואת חכמתם ולעשות זאת לא רק בלב ובהכרה פנימית, אלא גם בביטוי חיצוני דתי שהוא ברכה.

 

אנו זוכים בחסדי הקב"ה לראות חכמים רבים מישראל ולברך עליהם "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו". הרי קרוב 
ל-23% ממקבלי פרס נובל הם יהודים. יהי רצון שנזכה לראות גם את מלך ישראל שיהיה מלך צדיק ולא רק תקיף ובעל שררה וסמכות. אז נברך את הנוסח המיוחד שנקבע לרואה מלכי ישראל: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו".

 

---