דפי מאורות (5775-26)

הביטוי "שושנת יעקב" מוכר כהתחלת המזמור, "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי / תשועתם היית לנצח ותקותם בכל דוד ודור".

 

 

​

מזמור זה אינו עומד בפני עצמו, אלא מהווה סופו של הפיוט "אשר הניא", הנאמר עם תום הברכות שלאחר קריאת המגילה. נראה שזו הארכה של הברכות, שכן המילים "אשר הניא" הן בעצם המשך לסוף הברכה: "האל המושיע". כלומר האל המושיע הוא אשר הניא עצת גוים וכו'.

במקורו, היה הפיוט "אשר הניא" נוסח מפויט, מורחב, של הברכה שלאחר המגילה. כלומר הקורא היה מברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר הניא עצת גוים [...] תשועתם היית לנצח ותקותם בכל דור ודור", וחותם ב"ברוך אתה ה' אל המושיע".

התופעה של שילוב פיוט בברכה אינה נדירה. ייתכן שחלק מהברכות חוברו מראש בצורת פיוט, ולחלקן הוכנס פיוט אשר הרחיב את הנוסח הקדום. לדוגמה: נוסח מפויט של ברכת "מעריב ערבים" כאשר היא נאמרת בליל שבת: "ברוך אתה ה' [...] אשר כלה מעשיו ביום השביעי ויקראו עונג שבת קדשו [...] ברוך אתה ה' המעריב ערבים". דוגמה נוספת היא הברכה המפויטת בברית המילה: "[...] אשר קדש ידיד מבטן וחק בשארו שם [...] ברוך אתה ה' כורת הברית".

הפיוט "אשר הניא" כתוב באקרוסטיכון אלפביתי, כלומר האותיות הראשונות בכל שורה הן לפי סדר הא"ב. ברכה מפויטת הדומה מאוד ל"אשר הניא" היא "אשר בגלל אבות בנים גידל". פיוט זה נאמר אף הוא לאחר קריאה בציבור, בספר דברים בשמחת תורה, וגם הוא כתוב באקרוסטיכון אלפביתי.

הפיוט "אשר הניא" הוא אנונימי ואין בו חתימה של מחבר. הוא שייך כנראה לתקופת הפיוט הקדומה, הקדם-קלאסית בארץ ישראל (לכל המאוחר המאה החמישית לספירה). מאפייני הפיוט, כמו לשונו הבהירה, משקל הטורים בו, היעדר חריזה, רמיזה על פסוקים מהמקרא, מתאימים לפיוטים קדומים אחרים: "אל אדון", "ישמח משה", "עלינו לשבח", אך נראה כי הוא מאוחר מהם. בדורות מאוחרים יותר התגלגל הפיוט לאיטליה, לגרמניה ולצרפת. מסלול זה של התגלגלות פיוטים מתאים אף הוא לפיוטי ארץ ישראל הקדומה.

בפיוט "אשר הניא" מספר הפייטן את סיפור המגילה. בהשוואה למגילה, שבה נפקד לכאורה מקומו של הקב"ה, מבליט הפייטן את תפקיד הקב"ה כמושיעם של ישראל: בטור הפתיחה "אשר הניא עצת גויים" ובטור הסיום "תשועתם היית לנצח". הוא מעמיק את המבט על שורשי העימות בין המן למרדכי על ידי אזכור שנאת האחים העתיקה  בין  יעקב  לעשו,  סבו  של  עמלק  המקראי ("ועורר שנאת אחים לבנים"). כן מדגיש המשורר את חטאו של שאול, "בחמלתו על אגג נולד" (המן). (בהקשר זה יש אגדות העוסקות בשאלה מתי נולד האויב, המן, והרי אגג נותר יחידי אחרי השמדת כל עמו). הפייטן מעצים גם את תפקודם המרשים ותעוזתם של מרדכי ואסתר, "מי זה יעמד לכפר שגגה / למחל חטאת עון אבותינו" (מרדכי); "נץ פרח מלולב / הן הדסה עמדה לעורר ישנים" (אסתר).

לכל אורך הפיוט משובצים פסוקים ממגילת אסתר, מספר דברים, תהלים, יונה, איוב ועוד. השיבוץ הוא מסוג השיבוץ הניטרלי שהוא קישוט אמנותי מפתיע לשיר. אין לציטוט או לקישור המקראי כל משמעות לעניין המסר שמעביר השיר. דוגמה לכך הוא הטור, "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי". הטור מבוסס על הפסוק, "ומרדכי יצא [...] בלבוש מלכות תכלת וחור [...] והעיר שושן צהלה ושמחה" (אסתר ח, טו). רק הצירוף "צהלה ושמחה" הוא מקורי. הפייטן יצר ביטוי חדש, "תכלת מרדכי", וכן "העיר שושן" הוחלפה לכינוי לעם ישראל, "שושנת יעקב". כינוי זה מתבסס על הפסוק משיר השירים (ב, ב): "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות".

בטורים אחרים בפיוט משובצים פסוקים כלשונם (כמעט). למשל הטור הראשון, "אשר הניא עצת גוים ויפר מחשבות ערומים" מבוסס על שני פסוקים: האחד, מתהלים (לג, י), "ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים", והאחר, מאיוב (ה, יב), "מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה".  שתי דוגמאות נוספות (ויש רבות אחרות): האחת, "להשקותו יין חמת תנינים". הביטוי מבוסס בשינוי קל על "חמת תנינם יינם" (דברים לב, לג). הדוגמה האחרת מתייחסת להתפארות המן שגרמה בסוף לנפילתו: הטור, "גאה בעשרו וכרה לו בור וגדלתו נוקשה לו לכד" מבוסס מבחינה לשונית על פסוק בתהלים (ז, ט"ו): "בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל", ומבחינה רעיונית, על פסוק בקהלת (י, ח), "חפר גומץ בו יפל ופורץ גדר ישכנו נחש".

הטור האחרון בפיוט הוא, "תשועתם היית לנצח, ותקותם בכל דור ודור". החלק הראשון מתבסס על הפסוק, "אכן לשקר מגבעות המון הרים אכן בה' אלהינו תשועת ישראל" (ירמיהו ג, כג), ואילו החלק השני מסתמך על הפסוק,"כי אתה תקותי ה' אלהים מבטחי מנעורי" (תהלים עא, ה). שני הפסוקים מחזקים את המשמעות של מילות הטור והפיוט כולו: תשועת ה' לנצח והתקווה של עם ישראל הנמשכת מדור לדור.

 

ד"ר שרה קליין

מרצה במסלולים חינוך מיוחד והגיל הרך

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

שמיני תשעה.pdf

מחבר:

קליין, ד"ר שרה