You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים
עיונים בסידור התפילה - שיר של יום שני
דפי מאורות (5773-35)
בין הגשמי לרוחני
הבעיה ה"פסיכופיזית", כלומר הקישור בין הגוף והרוח, בין הגשמי לטרנסדנטי, ובין אלוקים לאדם, היא אחת החידות הקשות ביותר באמונה היהודית: המרחק הבלתי נתפס בין אלוקים לאדם, תוך אמונה שאכן יש קשר ביניהם; האמונה והידיעה כי אלוקים אכן ברא ומשגיח עלינו ואכן נתן לנו את התורה בהר סיני, הוא ולא מלאך הוא ולא שרף, למרות היותו אין-סופי ורחוק מהגשמה.
בשיר של יום שני האדם בתפילה, בעקבות הלויים בבית המקדש, מזכיר לעצמו את אחד מעיקרי האמונה החשובים: האמונה כי אלוקים המטפיזי הוא אכן אותו אלוהים הנוכח בחיינו הגשמיים.
אולם המזמור לוקח את החיבור בין גוף ונפש צעד אחד רחוק יותר ומזכיר לנו כי לא רק בנפש האדם האלוקים שוכן, לא רק בממד הרוחני הקיים באדם, אלא בממד הגשמי לחלוטין, בעץ והאבן של העיר ירושלים. כלומר יש חיבור בין אלוקים האין סופי ובין תלת-הממד הגשמי של החומר גם ללא תיווך האדם. מזמור תהלים זה עוסק רובו ככולו בשני עניינים: האחד גדולתו של הבורא יתברך ותכונותיו, והשני יופייה ותכונותיה של ירושלים, תוך כך שהמזמור מקשר בין השניים. החיבור בין הגשמי והרוחני, בין עץ ואבן של ירושלים ובין תכונותיו של הקב"ה הוא העניין העיקרי. חיבור זה אינו ייחודי למזמור זה, אולם הוא בהחלט נשזר בכל המזמור. כך למשל פתיחתו, "גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלוקינו הר קודשו", שמחבר פעמיים את העיר ואת הקודש, את ההר ואת ה', ומחבר גם את גדולתה של העיר התלויה בקיומו של הקב"ה בתוכה. הפסוקים האחרונים, "שיתו לבכם לחילה, פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון, כי זה האלוקים אלוקינו עולם ועד" הופכים את הסדר. אם בתחילה גדולתה של ירושלים הייתה תלויה בקיומו של הקב"ה בתוכה, כאן דווקא גדולתה של ירושלים היא המעידה על גדולתו של הקב"ה.
זהו אולי החידוש הגדול יותר של המזמור. לא רק שיש יכולת לקשר את החומר עם הרוח, ולא רק שזה מתקיים אפילו בדומם, אלא שיש ביניהם הפריה הדדית. הרוח משפיעה על החומר, אך גם החומר משפיע על הרוח. השפעה זו היא יסוד קיומנו בעולם – האמונה כי מעשינו משפיעים על העולם וכי האדם במעשיו הגשמיים פועל בעולמות העליונים.
כך ניתן להבין גם את השורה הסופית של המזמור, "כי זה האלוקים אלוקינו עולם ועד, הוא ינהגנו על-מות". מהו אותו "עלמות" הנמצא בסופו של המזמור? זוהי מילה יחידאית. וכיצד היא מתקשרת לכל העניין הגשמי רוחני?
המדרש מפרש כי עלמות פירושה בעולם הבא.
בעולם הזה מי שרואה פני שכינה מתמעט והולך, שנאמר, כי לא יראני האדם וחי. וכן אתה מוצא בשבטו של לוי, כשהיו רואים פני שכינה היו מתמעטין באהל מועד, ואף כשעלו ישראל מן הגולה בקשו מהם ולא מצאו שנאמר, ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שםאבל לעולם הבא אני נגלה בכבודי על כל ישראל, ורואין אותי וחיים לעולם, שנאמר, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, ולא עוד, אלא שהם מראים את כבודי זה לזה באצבע שנאמר, ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו וגו'.
מדרש זה רומז על הקושי בחיבור בין הרוחני לגשמי. אמנם לפי המדרש את החיבור האולטימטיבי ניתן יהיה לראות רק בעולם הבא, אולם כבר בעולם הזה הוא מתקיים עם מחיר מסוים מהצד הגשמי.
אולם מדרש אחר של חז"ל מפרש כי עלמות פירושו – בשני עולמות. בהבנה הפשוטה מדובר על כך שאלוקים מנהיג את עמו ישראל בשני העולמות, הזה והבא. אולם ניתן לומר כי הכוונה היא גם לשני העולמות – הגשמי והרוחני.
בסופה של התפילה, רגע לפני שהאדם יוצא למלאכתו ולהתמודדותו עם החיים הגשמיים, הוא מזכיר לעצמו כי "האלוקים אלוקינו, הוא ינהגנו על-מות". אלוקים אתנו לא רק בשעת התפילה הרוחנית, אלא גם בשעת החיים הגשמיים, והחיים הגשמיים האלו קשורים בקשר אמיץ עם הרוחניים. אין טעם לגשמי בלי הרוחני אך גם הרוחני לא קיים ללא הגשמי. זהו הכוח שאתו יוצא האדם היהודי לפועלו בכל בוקר.
מולי קימל
מרצה בהתמחות לתקשורת
קבצים להורדה:
דוא"ל:
