עיונים בסידור התפילה - תחנון

 א.       נפילת אפיים נעשה תוך כדי הישענות הראש על הזרוע. מרן ר"י קארו בבית יוסף (אורח חיים קלא) מזכיר את שיטת ר"א מוורמייזה, בעל ספר הרוקח (קכד), הסובר שיש להישען על זרועו הימנית. סברתו היא משום שהשכינה נמצאת כביכול לפני המתפלל ומולו, מבחינת "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח), וכך מקיימים את הפסוק "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" (שיר השירים ב, ו). לעומתו, מזכיר הבית יוסף גם את שיטת ר' צדקיה בן אברהם הרופא, בעל ספר שבלי הלקט (ל), בשם הרב האי גאון, שיש להישען דווקא על צד שמאלו, שהוא כדרך בני חורין, והנפילה על צד זה מדגיש בושה וכניעה. הבית יוסף מסכם שכך הוא המנהג הנפוץ, וכך הוא פוסק בשלחן הערוך (קלא, א). לעומתו, הרמ"א מזכיר שיש חולקים, ועל כן המנהג הוא שבתפילת שחרית, כשמניחים תפילין ביד שמאל, נופלים אפיים על צד ימין מתוך כבוד התפילין. אך בתפילת מנחה, או נשים וילדים שאינם מניחים תפילין, נוהגים האשכנזים ליפול על צד שמאל, כשיטת רב האי גאון. המשנה ברורה (סק"ו) אינו חולק, אך מעיר שהגר"א תמיד נפל על זרועו השמאלית. מעניין להזכיר את מנהגו של הר"מ פיינשטיין (אגרות משה, אורח חיים ה, כ, יט) שיוצא ידי חובת שני המנהגים בצורה אחרת, שנופל על שתי ידיו ביחד! לעומת זאת, רבים מבני עדות המזרח נוהגים כדעת הבן איש חי (כי תשא יג), שכלל אינם נופלים על פניהם, משום שפעם חלק השתחוו ממש על הרצפה ורבים נכשלו בהשתחוויה על אבן, וכן כתב הר"מ אליהו.