עיונים בסידור התפילה - תפילת העמידה - השבת המשפט

ההתנהגות לפי שורת הדין פירושה שהשופטים יפעלו בהתאם לחוקים ולהלכות (מוסר החובה) בעוד שלפנים משורת הדין (מוסר השאיפה) מתייחס למידת החסד הישר והטוב בעיני ה' (דברים ו, יח). ההלכה היא מכלול של חוקים הנגזרים מערכי יסוד, כמו אהבת הבריות, שבת וקדושים תהיו. דינים אלו מקיפים טווח רחב של מצבים וקובעים מתי ואיך יחול החוק ומה עונשו של המפר אותו. הדין אינו מביט בעיניו ובנשמתו המיוסרת או השחצנית של העבריין. כל דין, ויהא הצודק ביותר, עלול לגרום לעיוות הדין כאשר מכילים אותו על הפרט במצב ספציפי, כיוון שהוא בנוי על אדם וקהילה ממוצעת (האדם הסביר). אולם כאשר מיישמים את הכלל על מקרה קונקרטי הוא עלול לא להתאים ולגרום עוול. לפנים משורת הדין (יושר במשפט האנגלי) אמור לחול בכל מקום שמידת הדין הייתה גורמת לעוול מחוסר גמישות ומחוסר התאמה למצב. כאשר המצב ברור לפי החוק אין צורך לעבור למצב של רחמים וחסד כדי לא להיכשל ברחמים על אכזרים. הכלל של לפנים משורת הדין פועל אפוא בתוך המרחבים האפורים שאינם מכוסים על ידי הדינים או כאשר מספר עקרונות פסיקה סותרים זה את זה.