דפי מאורות (5772-53)

ועל הנסים – הודאה על העבר או תפילה על העתיד?

 

הזכרת "מעין המאורע" בתפילות חנוכה ופורים מופיעה בתלמוד הבבלי במסכת שבת (כד ע"א), אולם התלמוד אינו מביא את נוסחה המדויק של הזכרה זו. לא ייפלא אפוא שבסידורי עדות ישראל השונות מצינו עד היום נוסחים שונים זה מזה.

 

 

​

נתמקד במשפט הסיום לנוסח "בימי מתתיהו" המופיע בסידורי חלק מהתימנים: "כשם שעשית עמהם נסים וגבורות, כך עשה עמנו נסים וגבורות בעת ובעונה הזאת". משפט זה אינו מופיע בסידורי העדות האחרות, ומאליה עולה השאלה: כלום משפט זה נוסף במהלך הדורות, או שמא להפך – הופיע בנוסח המקורי והושמט במהלך הדורות?

עיון במסכת סופרים (כ, ו) מלמד שהמשפט הזה – בווריאציה מסוימת – הופיע בתקופות קדומות: "ואומרים בהודייה, וכניסי פלאות [...] כן עשה עמנו ה' א-להינו וא-להי אבותינו ניסים ופלאות". גם בסידורי הגאונים ובסידור הרמב"ם משפט זה מופיע.

נמצא אפוא שהשאלה הנכונה תהיה מדוע הושמט המשפט הזה במהלך הדורות.

תשובה לדבר ניתן כנראה למצוא בפסקי מהר"ם מרוטנברג (מהדורת י"ז כהנא, סימן תריב): "ואינו אומר בעל הנסים 'כשם שעשית להם נסים וגבורות' לפי שאין תפילה בהודאה ואומר רק 'להודות ולהלל לשמך הגדול' ".

נראה שכוחו הגדול של המהר"ם מרוטנברג הביא להשמטת המשפט הזה מסיבה הלכתית: ברכת הודאה שבתפילה הרי אינה מיועדת לבקשה (בבלי, ברכות לד ע"א). אם כן, יש להשאיר רק את נוסח ההודאה על נס חנוכה ולא לבקש על נסים בעתיד.

אמנם ראשונים אחרים חלקו על המהר"ם מרוטנברג, ותירצו שבקשה של רבים אומרים גם בברכת הודאה. אולם, נראה שבסופו של דבר ברוב הקהילות גברה ידו של המהר"ם מרוטנברג. בקהילות האשכנזים משפט הבקשה "כשם שעשית [...] כן עשה עמנו" הושמט לגמרי, ובקהילות עדות המזרח ערכו חכמי הראשונים את המשפט, והפכו אותו מבקשה לעתיד להודאה על העבר: במקום לומר "כשם שעשית נסים [...] כך עשה עמנו" הנהיגו לומר "ועשית עמהם נסים ונפלאות" ולהשמיט את הסיפא – "כן עשה עמנו".

אולם נראה שמעבר לשאלה ההלכתית שאותה העלה המהר"ם מרוטנברג, עולה שאלה הגותית. הרי משמעות המשפט "כך עשה עמנו נסים" היא שאנו מבקשים מה' שיעשה לנו נסים. האם נכון הוא להתפלל לה' שיעשה לנו נס? בתפילת עמידה ישנן בקשות מרובות, ולא מצאנו אפילו אחת מהן שהיא בקשה לנס גלוי. אנו מבקשים דעת וסליחה, רפואה וגשמים, גאולה וישועה, אבל בשום מקום איננו מבקשים מה' שיעשה עבורנו נסים גלויים, היינו נסים הכרוכים בשינוי הטבע.

ולא במקרה שלא מוצאים בתפילה בקשה שכזאת, שהרי חז"ל אסרו להתפלל על נס. במשנה בברכות (ט, ג) נאמר שאסור לאדם להתפלל שאשתו המעוברת תלד בן זכר, שכן "הרי זו תפילת שווא". בתלמוד הבבלי שם (ס ע"א) מודגש, שאף שייתכן נס שישנה את מין העובר, כפי שלפי המדרש אירע לרחל וללאה, "אין מזכירין מעשה נסים", היינו אין מבקשים נס על סמך תקדים נסי כלשהו.

במקומות אחרים בתלמוד הבבלי מגנים חז"ל את מי שנעשה לו נס, ורואים אותו כמי שמטריח את הקב"ה לפעול נגד רצונו, שהטבע יפעל על פי חוקי בראשית (עיינו למשל: בבלי, שבת נג ע"ב; תענית כ ע"ב; שם כד ע"א ועוד).

אם כן עולה השאלה: כיצד זה בנוסח על הנסים המקורי מופיעה בקשה שה' יעשה לנו נסים, אם הדבר אינו רצוי, ואף אסור להתפלל על כך?

שאלה זו הועלתה על ידי ר' אלכסנדר שור (המאה הי"ח, פולין), בספרו בכור שור (שבת כא ע"ב). יש להעיר ששאלתו אמנם לא נשאלה על נוסח "ועל הנסים", אלא על ההלכה שמקורה באחרוני הראשונים, האומרת שמי ששכח "ועל הנסים" בברכת המזון יאמר לאחריה "הרחמן עשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו [...] בימי מתתיהו". גם בנוסח זה ישנה בקשה לנסים, ולכן השאלה עולה גם עליו.

תשובות שונות ניתנו לשאלה הזאת, ואנו נציג כאן רק תשובה אחת: נסי חנוכה שעליהם מדברים ב"ועל הנסים" אינם נסים גלויים אלא נסים נסתרים. הרי בתפילה איננו מזכירים את נס פך השמן אלא רק את נס הניצחון. נס הניצחון היה אמנם נס, אבל לא היו בו חריגות מדרך הטבע: לא נפלו אבנים משמים על היוונים, הם לא נבלעו בתוך ים בקוע וכדו'. הניצחון על היוונים היה נס במסגרת חוקי הטבע, שבהם יכולים לקרות גם דברים שההסתברות שלהם נמוכה, כגון שמעטים ינצחו את הרבים. אם כן, כשאנו מבקשים מה' שגם בעתיד יעשה לנו נסים, אין כוונתנו לנסים גלויים, אלא לנסים נסתרים כדוגמת ניצחונות החשמונאים.

ואכן, זכינו בדורותינו שהתפילה לנסים שכאלו התגשמה. זכינו לראות איך מתרחשות נפלאות שאף אחד לא היה מאמין שיתרחשו, וכנגד כל הסיכויים עם ישראל של מעטים בסייעתא דשמיא מנצח אויבים רבים. ממש התגשמה בדורנו הבקשה שבה פתחנו: "כשם שעשית עמהם נסים וגבורות, כך עשה עמנו נסים וגבורות, בעת ובעונה הזאת". 

 

הרב אוֹרי סמט

מרצה לתנ"ך וללשון עברית

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

האזינו תשעב.pdf

מחבר:

סמט, הרב אוֹרי

דוא"ל:

[email protected]