עיונים בסידור התפילה - תפילת העמידה – ברכת השלום

 

 חז"ל אינם מסתפקים בהסבר הנ"ל. הם עומדים על מיקומה במערך ברכות תפילת העמידה לאור מיקומה של ברכת כוהנים, שנקבעה בסוף תפילת העמידה במסגרת שלוש הברכות האחרונות של הודאה הפותחות באזכור עבודת הקרבנות בבית המקדש. כך הם מסבירים:
ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים, דכתיב (במדבר ו, כז) "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". ברכה דהקדוש ברוך הוא – שלום, שנאמר (תהלים כט)  "ה' יברך את עמו בשלום" (בבלי, מגילה יח ע"א). 
בהסברם זה משתקף תהליך סידור ברכות תפילת העמידה. ברכת כוהנים נקבעה בסיום תפילת העמידה, ובעקבותיה שובצה ברכת שלום בסיום ברכות התפילה. מאחר שבסיומה של ברכת כוהנים נזכרת ברכת ה': "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", הצמידו אליה את בקשת השלום לפי שברכה מה' נקראת "שלום". נציין כי גם הקדיש (השלם) מסתיים בציון נושא השלום ואף ספר המשנה מסתיים באזכור השלום ובציטוט הפסוק מתהלים שציטטה הגמרא לעיל: 
אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקדוש ב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר (תהלים כט, יא)  "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (משנה, עוקצין ג, יב). 
ההצמדה בין ברכת שלום לברכת כוהנים הופכת את ברכת הכוהנים לחלק מברכת שלום. הבנה זו מסתברת לאור קיום מכנה משותף לשוני בין ברכת כוהנים לברכת שלום. ברכת כוהנים (במדבר ו, כב–כז) מסתיימת במילים "וישם לך שלום", וברכת שלום פותחת במילים "שים שלום". פתיחה זו מן הסתם נקבעה על פי לשון התורה בסיום ברכת הכוהנים, וכפניית בקשה היא מתבססת על ברכת הכוהנים בבחינת "אישור אלוקי" המתיר ומאפשר לבקש ממנו שישים שלום, ואף להתנסח בלשון ציווי – "שים". ניתן לומר שברכת שים שלום עוצבה למעשה, נתגבשה ופותחה על בסיס ברכת כוהנים שמקורה וניסוחה הוא מהתורה. תוכנה של ברכת הכוהנים מצוי בתוך מסגרת הנחיה כיצד על הכוהנים לברך את ישראל, בנוסח הברכה שניסח הקב"ה ובציון האופן שהיא אכן תחול מצד הקב"ה:

דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם:  
יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחנך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום:  
ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם: (במדבר ו, כג–כז)

קיימת לכאורה סתירה בין פסוקי המסגרת: בין פסוק הפתיחה – "כה תברכו" ובין פסוק הסיום – "ואני אברכם". מובן שאין כאן סתירה אלא יחס של פרשנות, לאמור: הברכה שיאמרו הכוהנים תחול בסופו של דבר על ידי הקב"ה בכבודו. על הכוהנים רק לדאוג לומר את לשון הברכה ב"השימם בכך את שמו של הקב"ה על בני ישראל". 
לאור הדברים הנ"ל נוכל לעמוד על כך שעיצובה של ברכת שלום בזיקה לברכת הכוהנים הפך אותה לברכה ייחודית בהשוואה לשאר ברכות תפילת העמידה, ולא רק לאור תוכנה הייחודי הכולל את מכלול הבקשות. ברכת שלום היא היחידה מבין כלל תשע-עשרה ברכות תפילת העמידה של ימות החול שתוכנה מכיל נוסח מקראי וחלק מתוכנו נוצר בזיקה לו. נדיר מאוד ¹למצוא נוסח תפילה שמקורו הוא אלוקי (ולכן אינו שנוי במחלוקת נוסחים של מסורות ועדות ישראל). אמנם חתימתה של ברכת שלום, ככל ברכה, מכילה את מטבע הברכות שקבעו חכמים לכלל הברכות: "ברוך אתה...", אך בתוכן החתימה נזכרת שוב לשון הברכה: "המברך את עמו ישראל בשלום". אמנם מצינו תופעה זו גם בברכת השנים שבתוכן חתימתה נזכר לשון ברכה ("מברך השנים"), אך בברכת שלום נוסח תוכן הברכה נוצר בזיקה ללשון התורה שבברכת כוהנים ובהשראת הנאמר בתהלים:  "ה' יברך את עמו בשלום".
נסכם אפוא ונאמר כי ברכת השיא והפסגה בתפילה היא הברכה אחרונה של תפילת העמידה שעניינה הוא השלמות, ברכה שהקב"ה בכבודו ובעצמו הכתיב אותה לעם ישראל. יהי רצון שנזכה למימושה של ברכה זו בימינו. בעיקר לאור העובדה כי אופני מימושו של נושא השלום כיום בארץ ישראל מהווה יסוד מפלג בחברה הישראלית, אף שעצם השאיפה השלום מאחד את כל קשת החברה הישראלית. שיתקיים בנו במהרה "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".

 

 

 [1] למעשה אין אף תפילה או קטע אמירה שנאמר עליו בתורה שעליך לבטא בשפתיך נוסח ספציפי זה במסגרת תפילה (כה תברכו [...] אמור להם). פרשת קריאת שמע  שנלקחה מהתורה היא פרי הנחיית חז"ל לקרוא מילה במילה את הקטע מספר דברים, פרק ו, קטע המכונה "שמע ישראל", על פי מילות הפתיחה שלו, כאשר לא נאמר במפורש בתורה שזהו הנוסח שיש לומר. אמנם מצינו ניסוחים מקראיים של קטעי אמירה שיש לומר בהקשרים הלכתיים שונים כמו "מקרא ביכורים", וידוי מעשרות ועוד (על פי רשימת הפרשיות על פי משנה, סוטה ז, א–ב), אך מבחינת יישום לדורות אין כתפילה הנאמרת בכל יום שנזכרת בו ברכת כוהנים, שלא כשאר הפרשיות שנאמרות באירועים מיוחדים.