דפי מאורות (5772-29)

חידוש שם צבאות על ידי חנה אם שמואל

 

הגמרא (בבא קמא נ) מספרת על רבי נחוניא בן הקנה, שהיה חופר שיחין (= סוג של בור מאורך), לאורך הדרכים המובילות להר הבית כדי שיתמלאו מן הגשמים, שעם ישראל יוכל לשתות בדרכם לעלייה לרגל.

 

 

"תנו רבנן: מעשה בביתו של נחוניא חופר שיחין, שנפלה לבור גדול. באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא [שהיה גדול הדור] שעה ראשונה אמר להם: שלום. [לא ארע לה דבר]. שניה אמר להם: שלום. שלישית אמר להם: עלתה. אמרו לה: מי העלך? אמרה להם: זכר של רחלים נזדמן לי, וזקן אחד מנהיגו. אמרו לו: נביא אתה. [לרבי חנינא בן דוסא, שהרי אלמלא נביא אתה, איך ידעת שלא קרה לה דבר ושעלתה?] אמר להם: לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי, אלא כך אמרתי: דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו? [בסברא אמר] אמר רב אחא: אף על פי כן, מת בנו בצמא. בנו של רבי נחוניא שנאמר:"וסביביו נשערה מאד", מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה".

כיצד מת בנו של רבי נחוניא חופר שיחין בצמא? הרי בדיוק כמה מילים לפני כן נאמר שדבר שאותו צדיק מצטער בו לא ייתכן שייכשל בו זרעו, וכך סבר רבי חנינא בן דוסא. ומוות מצמא קשור גם הוא לאותו עניין של מים לעולי רגלים.

אלא מסביר בעל השיטה המקובצת (על אתר): "דרכו של הקדוש ברוך הוא, שמסכים לסברת הצדיקים שבדור. וכשמת בנו – כבר מת רבי חנינא".

מעמיק בעל השיטה בפירושו ואומר: צדיקי הדור מסוגלים לקבוע מה תהיה המציאות על פי אמונתם, כלומר כאשר הם מאמינים באמת שבה הקב"ה חפץ הם גורמים לאמת הזאת להתממש. לכן, כאשר היה ברור לרבי חנינא בן דוסא שלפי החוקיות האלוקית הבת לא יכולה למות, היא לא תמות, כי אמונתו פועלת מציאות. אולם לאחר פטירתו לא היו תלמידי חכמים בסדר גודל שכזה, עם אמונה שכזו. אז בנו של רבי נחוניא חופר שיחין ומת בצמא.

מן הצדיקים ששתל ד' בכל דור ודור, שפועלים עם ד' ומחדשים במציאות, היא חנה אם שמואל הנביא, שבתפילתה חידשה הלכות רבות לתפילת העמידה. אומרת הגמרא (ברכות לא ע"א): "אמר רב המנונא, כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה" (כמה הלכות גדולות אפשר ללמוד מהפסוקים על חנה, ובין חידושיה הגדולים בתפילתה חידשה את אחד משמות ד', שאותם אסור למחוק, הוא שם צבאות).

"ותדר נדר ותאמר ד' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לד' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו" (שמואל א א, יא).

"אמר ר"א מיום שברא הקב"ה את עולמו, לא היה אדם שקראו לקב"ה צבאות, עד שבאת חנה וקראתו צבאות. אמרה חנה לפני הקב"ה, רבש"ע, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך, קשה בעינך ליתן לי בן אחד [מהם]? משל [למה"ד], למלך בשר ודם, שעשה סעודה [גדולה וזימן כל בני עירו]. בא עני אחד ועמד על הפתח, אמר להם תנו לי פרוסה אחת ולא השגיחו עליו. [דחק עצמו ונכנס אצל המלך א"ל] אדוני המלך, מכל סעודה גדולה שעשית קשה בעיניך ליתן לי [פרוסת פת] אחת ביניהם? (ברכות לא ע"ב).

מסביר הרב קוק בעין אי"ה (ברכות א, עמ' 134),

שם צבאות מתייחס על שם הנהגה כללית, שמתפשטת גם כן בפרטיות על ידי הכנת המקבלים את ההנהגה. כמו הצבא, שצריך שיהיה מסודר כולו על פי רצון המלך כפי משטרו של שר הצבא, אבל שמירת הסדר מונחת גם כן בשכלו ויכולתו של כל יחיד מהצבא מצדו על פי רצון המצביא.

תכונת החזקת התודעה הכללית בתוך עם ישראל, למרות התפקידים הפרטיים, שייכת לקריאה בשם ה' צבאות.

חנה הוציאה את השם צבאות מפיה כדי להביע בעם ישראל את האמונה שסוד שמו של הקב"ה מתגלה בכל אחד ואחד מן הצבאות של עם ישראל. כלומר המגמה הכללית מתבטאת בכל פרט. אין כאן מלך עריץ עם לאומיות שטחית אלא ציבור שכל אחד כולל בתוכו את המגמה המוסרית האידאלית הכוללת. במצב כזה אפשר שתקום מלכות, שהרי מלכות ישראלית, בניגוד למלכות הגויים, מכוננת על בסיס מגמה אלוקית כללית שאליה שייכים בקשר של חיים כל אחד ואחד מן הפרטים בעם ישראל.

חנה אמרה לריבונו של עולם: הואיל ואני עקרה חסרה לי בדרכי הפרטית היכולת ללדת. אולם העולם מלא בתכלית שלך וכל אחד מעם ישראל שייך למגמה המוסרית האידאלית שאליה העולם שואף. גם אני שייכת למגמה של ישועת ישראל. אבל חנה השכילה שהבקשה באמת קטנה ואיננה מפרעת שום סידור כללי, מפני שד' יתברך סידר את עולמו כמערכת צבאות שבה הוא שׂם בכל יחיד תכונה להסתדר אל הכלל גם בכל מקרי השינויים. אם כן, הדבר החדש שייוולד בחסדו שלא על פי המערכה לא יזיק מאומה להסדר הכללי, והרי הוא כאילו הוא כבר ערוך ומזומן להינתן בלא שום הרגשה בפחיתות הסדר. אם כן, הבקשה היא באמת לגבי יכולתו יתברך קטנה, ובקשה, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך, שמתנהגים בכל הסדרים אפילו בתכלית כל מיני השינויים, על פי עצתך וחכמתך, קשה בעיניך לתת לי בן. והוא דומה ממש למלך זה שהפת האחת שתינתן לעני לא תורגש על ידי שום שינוי ופחיתות ערך או חיסרון סדר בסעודה הגדולה של המלך. ומטעם זאת, ההשגה של קטנות ערך הבקשה לגביו יתברך אף בשינוי סדר. לא היה אדם שקראו לקב"ה צבאות עד שבאה חנה ובחכמת אלוקים שעליה התעוררה להשכלה האמתית הזאת בחיק הנהגתו יתברך השלמה.

מתוך הבירור האמוני שעשתה חנה כשחידשה בעולם את עניין הציבוריות, שכל פרט בה הוא חלק מן הכלל ושייך למטרות הכלל, כאיברים בגוף, כחיילים בצבא בריא, על ידי הגייתה את שם ה' צבאות, בישרה חנה לעולם שעם ישראל כשר למלכות, כציבור השייך למגמות אלוקיות. מתוך כך נולד שמואל הנביא שכונן את מלכות ישראל.

 

לימור שמחוביץ

מרצה במסלול לחינוך מיוחד

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

אחרי מות- קדושים תשעב.pdf

מחבר:

שמחוביץ, לימור