דפי מאורות (5772-45)

התפילה בציבור, פורים וחזרת הש"ץ

 

חזרת השליח ציבור, כמו כל ניסוח התפילה המצוי בידינו, היא חלק מתקנות עזרא הסופר ובית דינו, אנשי הכנסת הגדולה. אלה היו אחראים למספר יוזמות חשובות וביניהן תפילת שמונה-עשרה שאומר היהודי שלוש פעמים ביום.

 

 

​

אך מדוע היה זה עזרא שניסח את התפילה? מה גרם לו להתעורר ולשנות את התפילה העצמית לתפילה מנוסחת? את השתלשלות הדברים מבחינה היסטורית תיאר הרמב"ם:

כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגויים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם [...] ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה [...] וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר [...] כדי שיהיו ערוכות בפי הכל [...] ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה (הלכות תפילה, א א–ד).

 

אמנם כבר בחז"ל אנו עדים לשוני בזהות מחברי התפילה:

שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר רבי יוחנן [...] מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר [...] וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים, ומהם כמה נביאים, תקנו תפלה על הסדר, שמעון הפקולי מאי הסדיר? – שכחום וחזר וסדרום (מגילה יז ע"ב – יח ע"א).

 

מסקנת הדברים מעניינת. עזרא אמנם ניסח את התפילה, אולם תקנתו לא אומצה על ידי הציבור ועל כן נשכחה. מעתה, דור לאחר חורבן הבית השני, רואה רבן גמליאל לחדש את הדבר כדי שילווה את העם היהודי בגלות הארוכה.

הרב סולובייצ'יק מבאר כי בתקופת עזרא חלה תמורה משמעותית ביחסי העם ואלוהיו. הוא מסתמך, מן הסתם, על דברי הגמרא המזהים בין עזרא הסופר ומלאכי, הנביא האחרון: "מלאכי זה עזרא" (מגילה טו ע"א). תקופה זו מציינת את סוף תקופת הנבואה וזה מה שהמריץ את עזרא-מלאכי לנסח תפילה, ולהמשיך בכך את הדיאלוג בין הקב"ה לעם ישראל, אם לא בנבואה, שבה ה' מדבר אתנו, כי אז בתפילה, בה אנו מדברים אתו.

 

אנו רואים שקהילת התפילה נולדה ממש באותה שעה שנגמרה הקהילה והברית הנבואית; התפילה, אפוא, היא המשך הנבואה [...] ההבדל הוא רק בזה, שבברית הנבואה האלוקים הוא היוזם ומדבר והאדם מאזין; ובברית התפילה – האדם הוא המדבר והאלוקים מאזין ומקשיב. כאשר אנשי כנסת הגדולה היו עדים לכך שיום הקיץ הבהיר של ברית הנבואה נהפך לליל חשוך ועצוב של סתיו ולסכנה של אלם וסתימת החזון, לא נכנעו ולא נתנו לגמור את הדו-שיח בין אלוקים לאדם, הם מצאו את הגאולה והקירבה האינטימית אל האלוקים על ידי תפילה. ואם לא קרא האלוקים את האדם, יקרא האדם לאלוקים. וככה נמשכה הברית ועברה ממדרגת הנבואה למישור התפילה (איש האמונה, עמ' 35–36).

 

לד"ר אברהם שאול אמיר יש רעיון משלו (פניני אבות, עמ' 29–30). הוא טוען כי עזרא השכיל לדעת כי כאשר אין מרכז שאליו יכוונו היהודים את מחשבתם, הם יאבדו לבלי שוב. הוא ראה כיצד נעלמו יהודי מלכות ישראל, לנצח. כעת, עת הוגלתה גם מלכות יהודה, חשש כי גורלם יהא זהה חלילה. כדי למנוע אסון כזה קבע עזרא את התפילה כטקסט משותף לכל היהודים. הוא הכניס את ארץ ישראל שאליה יכוון כל יהודי את רגליו שלוש פעמים ביום וימלל בפיו תפילה המזכירה את ארץ ישראל, את ציון ואת ירושלים. כך ישרוד עם ישראל את הגלות.

אני, בעניותי, רוצה להוסיף על הדברים ולטעון כי דווקא עתה, בתקופת עזרא ובית דינו, שעל חבריו נמנה גם מרדכי היהודי, נוצרה מציאות אשר הבהירה לכולם עובדה שלא היו מודעים לה בעבר – כוחה של התפילה והשפעתה על העולם.

כל ימי ישראל עד לימי הפורים היו ימים שבהם היו משכן ומקדש והחיים הדתיים היו שונים בתכלית ממה שאנו מורגלים בהם היום. אולם בימים שבין חורבן בית ראשון ובניין בית שני, הימים שבהם התרחשו ימי הפורים, רק עתה, עת עמדו היהודים בצילה של גזרה איומה של חורבן והשמדה טוטלית, בפעם הראשונה השכילו היהודים להבין מה כוחה  של תפילה בציבור והשפעתה המיידית. בתקופה שבה שהו בגלות המתנגדת לעצם קיומם, ללא בית מקדש, ללא כוהן גדול, ללא ארץ ישראל, ולמרות שאף חטאו לא מעט, רק עתה התוודעו לכוח התפילה ולתפילה בציבור: "לך כנוס את כל היהודים".

התוצאה לא איחרה להגיע: אסתר מצאה חן בעיני המלך, המן נתלה, ניתנה רשות לכתוב את האיגרות השניות, ומיד "ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר". את החוויה וההישג הזה רצו עזרא, מרדכי ואנשי הכנסת הגדולה להנציח על ידי  כתיבת נוסח התפילה המלווה אותנו בכל יום.

תפילת הלחש היא תפילה של פרטים המתפללים יחד כל אחד עם עצמו, אולם חזרת הש"ץ היא ההופכת את הפרטים לציבור ויוצרת בכך שוב את החוויה האדירה מהימים ההם לזמן הזה.

אמנם לא כל יום פורים, אבל יש משהו מפורים בכל יום.

 

הרב ד"ר אמיר משיח

ראש ההתמחות למחשבת ישראל;

רב ביכנ"ס לצעירים, פתח תקווה

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

ואתחנן תשעב.pdf

מחבר:

משיח, הרב ד"ר אמיר

דוא"ל:

[email protected]