You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים
עיונים בסידור התפילה - תפילת העמידה – חזרת הש"ץ: קדושה
דפי מאורות (5772-46)
"קדוש קדוש קדוש ה' צבאות;
מלֹא כל הארץ, כבודו"
הפסוק המרכזי והחשוב ביותר ב"קדושה", מופיע בתנ"ך במסגרת התגלות אלוקית לישעיהו (פרק ו):
בשנת מות המלך עזיהו, ואראה את אדני ישב על כסא רם ונשא; ושוליו, מלאים את ההיכל.
שרפים עמדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד: בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו, ובשתים יעופף. וקרא זה אל זה ואמר, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות; מלא כל הארץ, כבודו. וינעו אמות הספים, מקול הקורא; והבית, ימלא עשן [...] ויאמר, לך ואמרת לעם הזה: שמעו שמוע ואל תבינו, וראו ראו ואל תדעו. השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע: פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע, ולבבו יבין ושב ורפא לו. ואמר, עד מתי א דני; ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב, ובתים מאין אדם, והאדמה, תשאה שממה.
לכאורה מדובר בהתגלות נשגבה ומלאת הוד אשר בתוכה משובץ הפסוק הנפלא, אך לדעת הרב יעקב מדן הפרק קשור לחורבן והביטויים "ושוליו מלאים את ההיכל"; "והבית ימלא עשן" אינם אלא ביטויים המתארים את עזיבת ה' את המקדש בשנת מות המלך עוזיהו, יחד עם עזיבת העם את הארץ המתוארת בסוף הפרק.
מהי אם כן משמעותו של פסוק זה שאנו אומרים בקדושה? מדוע אנו אומרים אותו?
עיון מילולי בפסוק יגלה כי יש בו פרדוקס: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו, ג). מצד אחד "קדוש קדוש קדוש", פירושו טרנסצנדנטי ומרוחק, ואפילו מתרחק והולך, כפי שתיארנו לעיל את ההקשר של הפרק, ומצד שני, חלקו השני של הפסוק "מלֹא כל הארץ כבודו", כלומר ההפך מריחוק. בסידור עבודת ישראל (עמוד 79) מבואר: "תקנו לומר קדושה ביוצר אור כדי להוציא מלבם של המכחישים האומרים עזב ה' את הארץ".
מה פירושו של פרדוקס זה בפסוק? האם ה' הוא מרוחק או שמא ממלא את כל הארץ בכבודו? ייתכן לומר כי פרדוקס זה הוא הבסיס לאמונה בה'.
שאלה גדולה עומדת לפני המעיין באמונה בה': האם ה' נמצא וניתן לראותו או שמא "עזב ה' את הארץ"? ואם הוא נמצא, איה הוא?
תשובה לשאלה זו, היא הפרדוקס: ה' נמצא כאשר הוא איננו. או במילים אחרות מלוא כל הארץ כבודו, כאשר הוא קדוש.
נסביר: אחת משאלות היסוד של המחשבה היהודית היא שאלת מציאות ה' והדרך לגילוי מציאות זו. האם ה' נמצא בהישג יד? האם ניתן לראותו? כיצד נכיר את גדולתו?
רבות ההוכחות שניתנו לכך. היו שטענו כי את ה' ניתן לגלות על ידי הכרת המציאות הפיזית המורכבת. ה' נמצא בפרטים הקטנים ביותר של המציאות, באטומים, במולקולות, בתאי החי, במורכבות שלהם, ביכולת שלהם לשרוד ולחיות מתוך הרמוניה (ראו למשל החזון איש, "אמונה וביטחון").
היו שטענו כי את ה' ניתן לראות במציאות ההיסטורית: בכך שעם ישראל שורד את ההיסטוריה בדיוק כפי שנכתב בתורה; בכך ששבנו לארצנו בדורות האחרונים כחזון התורה והנביאים; בכך שאנו חווים את יד ה' בדיוק כפי שנכתב בתורה (ראו למשל בספר הכוזרי ועוד).
והיו שראו את ה' בכך שהוא איננו. הכוונה היא שלפי תפישתם של רבים, החכמה – מאין תימצא. הדרך להכיר את ה', מגיעה ממקום שהוא אין. כלומר היש מגיע מן האין.
ה' הוא כל כך גדול וכביר, הוא כל כך רם ונישא, הוא כל כך בלתי ניתן להשגה, עד שההשגה הגבוהה ביותר המגיעה אליו היא ההשגה שאי אפשר להשיגו. מי שמגיע להשגה זו מגיע לאמונה עמוקה בו.
אדם כזה איננו זקוק להוכחה על קיומו; לא הוכחה טבעית ואף לא היסטורית. הוא פשוט מכיר בקיומו ברובד הפנימי ביותר של מציאותו ושל מציאות העולם – ברובד ה"אין".
רמז לכך ניתן לראות בעולם הצבעים: הצבעים מרכיבים עולם גדול ומגוון. אולם מהו הצבע הגדול המכיל את כל הצבעים כולם? דווקא צבע שאיננו צבע: הצבע הלבן. הלבן הוא מעין צבע-על, שאם שמים את כל הצבעים על גלגל ומסובבים אותו במהירות – הופכים אותו ללבן.
הלבן הטהור הוא ראשית הבריאה הצבעונית והמגוונת; האלוקות הגבוהה היא פנימיות הבריאה המשוכללת וההכרה בבורא היא בהבנה שאי אפשר להכירו.
גם בעולם הקבלה ספירת הכתר היא הספירה הגבוהה ביותר, הקרובה ביותר אל ה', והיא מכונה גם "אין". ה', על פי הקבלה הוא ה"אין", בעוד שהאדם המכוון לספירה הנמוכה ביותר, ספירת המלכות, הוא ה"אני", שהוא היפוך אותיות של ה"אין".
זה עומק משמעות הביטוי "יש מאין". היש, המציאות כולה, באה לידי ביטוי עמוק דווקא כשהיא קשורה אל ה"אין". תכלית הידיעה היא שלא נדע, כמאמר הפתגם המפורסם המיוחס לבעל חובות הלבבות.
כאשר יהיה הבורא "קדוש קדוש קדוש", יהיה מלוא כל הארץ כבודו.
רחל שפירא
מרצה בהתמחות למתמטיקה
קבצים להורדה:
דוא"ל:
