עיונים בסידור התפילה - תפילת העמידה – מודים דרבנן

 

נדון להלן על נוסח אמירת הציבור ב"מודים דרבנן".

הגמרא במסכת סוטה (מ ע"א) אומרת:

בזמן ששליח צבור אומר מודים, העם מה הם אומרים? אמר רב: מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שאנו מודים לך; ושמואל אמר: אלהי כל בשר על שאנו מודים לך; רבי סימאי אומר: יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך; נהרדעי אמרי משמיה דרבי סימאי: ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו על שאנו מודים לך; רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי: כן תחיינו ותחננו, ותקבצנו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך, לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם, על שאנו מודים לך. אמר רב פפא: הילכך נימרינהו לכולהו [=לכן נאמר את כולם].

כלומר נחלקו החכמים ביניהם מה יאמר העם בשעה ששליח הציבור אומר "מודים". כמה דעות נאמרו בכך: רב, שמואל ורבי סימאי מביאים כל אחד משפט דומה שעל העם לאומרו, משפט המתחיל במילים "מודים אנחנו לך" ומסתיים במילים "על שאנחנו מודים לך". ההבדל ביניהם הוא בכינויו של ה': רב מבקש לכנות "ה' אלוקינו", שמואל – "אלוקי כל בשר", ורבי סימאי – "יוצרנו יוצר בראשית".

נהרדעי מביאים דעה אחרת על תוכן האמירה. לדעתם, יש לומר תודה המזכירה את מעשיו של הקב"ה כלפינו: "ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו".

לסיום מביאה הגמרא את דעתו של רב אחא בר יעקב. הוא מבקש להוסיף תחינה לעתיד על בסיס התודה על העבר: כשם שהחייתנו וקיימתנו, כן תחיינו ותחננו.

מהו יסוד המחלוקת בין החכמים?

שני החכמים הראשונים נחלקים בשאלה אם בברכת מודים יש לייחס את ה' כאלוקינו בלבד, או כאלוקי כל הבריות. האם התודה היא רק בהיותנו בניו או שמא גם בהיותנו חלק מן הבריאה? רבי סימאי מוסיף את הטענה שיש לקרוא לבורא גם על שם יצירתו הכללית שאיננה דווקא אנושית. כלומר בבסיס המחלוקת היא השאלה אם ברכת מודים היא ברכה ישראלית, אנושית או כללית על הבריאה כולה.

בחלק השני חולקים נהרדעי ורב אחא בר יעקב אם התחינה די לה שתהיה על העבר או שמא יש להרחיבה כלפי העתיד.

הנוסח כיום, לרוב הנוסחאות (למעט נוסח יהודי איטליה), מאגד את כלל הדעות כשיטת רב פפא ולכן נקרא "מודים דרבנן":

מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' א-לקינו וא לקי אבותינו, א-לקי כל בשר. יוצרנו יוצר בראשית. ברכות והודאות לשמך הגדול והקדוש, על שהחייתנו וקימתנו. כן תחיינו ותחננו. ותאסף גליותינו לחצרות קדשך לשמר חקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם, על שאנחנו מודים לך. ברוך קל ההודאות.

דרך זו, שיש בה מחלוקת בין החכמים השונים על הדרך שבה צריך להגיב העם, ויישוב המחלוקת הוא בהבאת כל הדעות כולן, מצביעה על דרך חינוכית מעניינת המתמודדת עם שאלת המחלוקת והצורך בה.

שאלה מפורסמת היא לשם מה יש מחלוקת בחז"ל, והלא האמת היא אחת? תשובה מפורסמת לא פחות גורסת שהמחלוקת מבטאת צדדים שונים של המציאות. כל אחד מברי הפלוגתא מאיר פן מיוחד ומסוים מן הנושא.

במילים אחרות, לא מדובר במחלוקת שאחד אומר בה אמת והאחר שקר, אלא בשאלה איזו נקודה יש להאיר ועל מה לשים דגש; אם נפסקה הלכה כפלוני לא בהיותו צודק יותר, אלא בגלל סיבות פרקטיות; אם ניתן לפסוק הלכה שתכלול את כל הדעות כולן. או אז ינקטו חז"ל בדרך זו.

זה מה שמתרחש במודים דרבנן.

הדעות הראשונות עוסקות בשאלת הכינוי לקב"ה. כל הכינויים המוזכרים הוכנסו לנוסח התפילה. כל אחד מן המכנים מבקש להאיר צד אחר של הקב"ה. הדעות האחרונות מרחיבות את התודה כלפי העבר וכלפי העתיד. גם שני נוסחים אלה הוכנסו.

מה שנותר אם כן הוא הצורך לחתום, וכאן באה החתימה: ברוך אל ההודאות.