דף הבית > עיונים בסידור התפילה - תפילת העמידה – על הצדיקים

עיונים בסידור התפילה - תפילת העמידה – על הצדיקים

דפי מאורות (5772-36)
הברכה הי"ג בתפילת הלחש היא (בנוסחים השונים):
על הצדיקים ועל החסידים ועל שארית עמך בית ישראל ועל זקניהם [ועל זקני שארית עמך בית ישראל ועל פליטת וכו' – נוסח ספרד (ספ'), ועל זקני עמך בית ישראל – נוסח אשכנז (אש')] ועל פליטת בית סופריהם [פליטת סופריהם – אש'] ועל גרי הצדק ועלינו יהמו נא  [אש' – ללא נא] רחמיך ה' אלוקינו ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ושים חלקנו עמהם ולעולם [לעולם – אש'] לא [ולא – אש'] נבוש כי בך בטחנו ועל חסדך הגדול באמת [ובתמים – ספ'] נשעננו [אש' – ללא: כי בך בטחנו ... נשעננו] ברוך אתה ה' משען ומבטח לצדיקים.
 
 
משמעות הברכה
ראויים הם הצדיקים לחסד ולרחמים בעבור שעשו את רצון קונם. אמנם בתלמוד קידושין מובא באלישע בן אבויה שהיה צופה באחד מישראל שהיה מוריד לאביו גוזלות ומקיים כיבוד הורים ושילוח הקן, שבשניהם הבטיח הכתוב אריכות ימים, ובירידתו נשמט, נפל ומת. מיד נעשה לאחר. אולם אם היה יודע מה שדרשו חז"ל, ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא, לא היה משתבש. מכל זה משמע שאין דרכם של הבריות ליטול שכרם בעולם הזה, אלא נוטלים אותו בעולם הבא.
אם כן, מה משמעותה של תפילה זו? הרי אין שכר בהאי עלמא, ואם תאמר שהתפילה לעתיד לבוא, מה טעם יש לבקש דבר הברור מאליו? וביתר שאת תמוה, שהרי לימדו אותנו חז"ל בברכות שבחיר האומה, משה רבנו, ביקש מהקב"ה "הודיעני נא את דרכך", שביקש להבין מפני מה יש צדיק ורע לו, צדיק וטוב לו, רשע ורע לו, רשע וטוב לו. הרי שהנהגת הקב"ה "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" – רק בעולם הבא. אבל בהאי עלמא צדק ליכא. שכרם של הצדיקים צפון להם לעולם הבא; שם מחוזות הצדק, השכר וגילוי שכינה, ואילו עולמנו עולם מצומצם, צדק מצומצם, ברכת ה' בצמצום, וכל הטוב שבו ממוזער ומוסתר.
 
עוד למדנו (מסכת מועד קטן כז ע"א) שרבה ורב חסדא שניהם צדיקים גמורים וגורלם שונה בתכלית. בבית רב חסדא שישים שמחות, ובבית רבה שישים אבלויות; בבית רב חסדא אריכות ימים של תשעים ושתיים, ואילו רבה חי ארבעים; רב חסדא זכה לעשירות ואילו רבה ביתו מבוער מכל מזון. אין זאת כי "בני חיי ומזוני" לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא – עולם המזל, הרולטה הקוסמית היא זו שחורצת גורלות.
כל הקושיות מתפוגגות כלא היו כשרואים אנו את גורלם של אבותינו, הצדיקים, היראים עושי רצון בוראם ופועלם למען שמו, וכדברי הרמב"ן במכירת הבכורה, שכל אבותינו עשירים היו, וכולם באים מאומות העולם להקביל פניהם וכל אשר עשו ה' מברכם במאה שערים. אך טוב וחסד ירדפום כל ימי חייהם ושבתו בבית ה' לאורך ימים. כן יוסף והשבטים, משה ואהרון, דוד ושלמה, חזקיהו, מרדכי ואסתר, החשמונאים והתנאים הקדמונים בני הבית. אך בימות החורבן גלתה ממנו שכינה והסתר פנים בא לנו. תחת "יאר ה' פניו אליך" – "יסתר ה' פניו אליך"; תחת גילוי שכינה – גלות שכינה. החל מחורבן הבית יותר ויותר נשאלת בתלמוד שאלת צדיק ורע לו, כגון הרוגי מלכות, כגון רבה, כגון כל ישראל בימי גלות אלפיים.
לכן נתקנה ברכה זו לימי הסתר פנים, להתכונן לימינו ששוב אין צדיק וטוב לו. ישראל מבקשים בתפילה זו שיהמו נא רחמיך על אותם צדיקים כדי שלא נבוש, כשישאלו אותנו אומות העולם "איה אלוקיכם, ואיה שכרכם?"
הטעם שעל חסדך נשענו, היינו חיזוק האמונה, קיים על ידי ראיית השכר כאן בהאי עלמא וניפוץ האמונה אצל ההמון היא השחתת הצדיקים.
אמנם הצדיקים עצמם לא רואים בדבר עונש כלל ולא הסתרת פנים, אלא בגרות טבעית של עם ישראל שאינם זקוקים לשכר כאן בעולם הזה. אמונתם איתנה גם כשרע לצדיק. לכן הצדיקים עצמם לא מתפללים, אלא התפילה היא בלשון המון העם על הצדיקים. הצדיקים עצמם מתכוונים לעולם הבא, לא שחוששים הם שלא יקבלו את שכרם, אלא הדגש הוא על "בוטחים בשמך באמת". שאין להם צורך בראיית השכר כאן בעולם הזה, אלא סמוכים ובטוחים  בצדק של קונם. כל אחד בדרגתו יכוון את הכוונה כפי אמונתו ועומק ביטחונו.
הדבר מסביר גם את הסיום לנוסח ספרד ועדות המזרח "כי בך בטחנו". אם אנו מבקשים להיות כמו הבוטחים בשמך באמת מה שייך להכריז שאנו כבר כאלה? אלא שיש כאן שני נוסחים שלובים ואחוזים: נוסח העם ונוסח הצדיקים שנארגים יחד לנוסח אחד, שהרי התפילה היא לשון רבים ובשם רבים.
לסיכום: עניין ברכה זו הוא תפילה לחיזוק האמונה והביטחון בקב"ה, כאשר הבינוניים שבישראל אמונתם על ידי השכר בעולם הזה כשם שהיה בימי עבר, ואילו הצדיקים על ידי שישימו את כל יהבם על הקב"ה, על ידי התבוננות במושכלות. זהו השכר הטוב שיזכה אליו הצדיק להיות נשען ומובטח באמונתו.
 
הרב איתן זן בר
ר"מ בכולל אורות יעקב (קמפוס רחובות)
 
 
 
 

 

 

 

קבצים להורדה:
בהעלותך תשעב.pdf
מחבר:
זן בר, הרב איתן