דפי מאורות (5772-25)

אתה קדוש [...] וקדושים בכל יום יהללוך

 

ברכת אתה קדוש טומנת בתוכה שני קצוות רוחניים, האחד קדושתו של הבורא והיותו נבדל ומקודש מכל דבר אחר, והשני שאיפת עם ישראל להתקדש ולהלל את ד': אתה קדוש ושמך קדוש – ועל כן קדושים יהללוך. ברכה זו איננה רק ברכת שבח לד', אלא מכילה מגמה וציווי על המתפלל להתקדש ולהתרומם כדי להיכלל בין המהללים את ד'.

 

 

חסידים ראשונים אשר היו שוהים שעה קודם תפילתן היו מכוונים ומתעלים למדרגה גבוהה כדי לעמוד לפני מלך המלכים.

דרישת התורה להיות קדוש היא דרישה המלווה את כל חיינו. קריאת התורה "קדושים תהיו" היא קריאה המהדהדת בכל רגע ורגע מחיינו ומהווה מגדלור ומצפן מוסרי וערכי במבחן חיינו. לכן יש לדרוש כיצד עלינו להתקדש; כיצד ניתן לחבר כל רגע ורגע מחיינו אל ציר הקדושה.

אחד מן הרגעים שבהם חוזרת התורה ומדגישה את חשיבות ממד הקדושה הוא רגע המלחמה. מצווה התורה:

כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע [...] כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך (דברים כג, י–יד).

דרישה זו למחנה קדוש היא חידוש עצום של עם ישראל לעומת שאר העולם. בכל העולם מקובל שהמלחמה היא "היתר" לביטול כללי המוסר. המלחמה מהווה תירוץ לביטול כל עכבה ערכית ומוסרית, כדברי המחזאי היווני מיינאנדרוס: "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות".

דרישת התורה ומוסר ישראל מבטאים את ההפך הגמור מכך. "כשהתותחים רועמים" נדרש הצבא הישראלי ליתר קדושה וליתר הקפדה, דבר המבהיר כי קדושה בעם ישראל איננה ניתוק מן החיים, אלא רוממות החיים אל מדרגה גבוהה יותר ואלוקית יותר.

הגמרא בסוטה מד ע"ב מבארת כי אחת מן העבֵרות אשר הייתה מונעת מחייל להשתתף במלחמה הייתה יצירת הפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, כדברי הגמרא, "דתניא: שח בין תפילה לתפילה – עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה".

עבֵרה זו איננה במובנה ההלכתי הפשוט, של יצירת הפסק בין ברכה למעשה וגרימה של ברכה לבטלה, שהרי אין עבֵרה זו גדולה כל כך שמצדיקה חזרה מן המלחמה, אלא עבֵרה זו היא במובנה הרוחני.

היוצר נתק בין תפילין של ראש לתפילין של יד יוצר בכך נתק רוחני, שהרי תפילין של ראש הם שעבוד המחשבה, השכל, המגמה הרוחנית, אל האידאה האלוקית של העולם. ואילו תפילין של יד הם שעבוד כוחות הגוף, הלב והזרוע אל אותה מגמה אלוקית. היוצר נתק ביניהם מגלה בעצם שאין חיבור בין חיי הרוח לחיי המעשה.

יצירת קדושה בעולם הזה פירושה גילוי האלוקי הקיים בכול, בין שמים לארץ. היות שאין חיבור בין האידאל האלוקי השמימי דבר ודבר, ואין לנו סולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, על כן דווקא המלחמה אשר שמה לה כמטרה לתקן את העולם היא מבחן של קדושה, נקודת בירור אם ייעודנו המלחמתי נכון. מכאן, השח בין התפילין לא יכול להשתתף במלחמה.

 

אחת מדרישות התורה ליצירת מחנה קדוש היא הדרישה הבאה: "ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ. ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך" (דברים כג, יג–יד).

דרישה זו לכאורה תמוהה, שהרי איזו חשיבות יש בהקפדה זו, ועוד בתנאי מלחמה? אלא שגם כאן עיון במצווה זו מגלה את עומק מהות הקדושה בעם ישראל.

פירושו של בעל ה"מנחת אליהו" לברכת "אשר יצר" מגלה עומק זה. ברכת "אשר יצר", הנאמרת על ידינו מספר פעמים ביום מכילה בתוכה ביטוי מיוחד וייחודי לברכה זו. ברכת "אשר יצר" פותחת בשבח הבורא על יצירת האדם בחכמה, וממשיכה: "גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת. ברוך אתה ה' רופא כל בשר ומפליא לעשות".

שואל המנחת אליהו, מדוע נאמר "לפני כסא כבודך" ולא "גלוי לפניך" כפי שמקובל בברכות אחרות. וכך כותב בתשובתו:

מה שמזכירין כאן כסא הכבוד בברכת עשית צרכיו הוא לאפוקי מדעת האומרים שהקב"ה אי אפשר שישגיח על עולם השפל. לכך אנו אומרים שאפילו לפני כסא הכבוד – שאפילו המלאכים הגבוהים עומדים כמה רבי רבבות פרסאות – אפילו משם הוא משגיח על דברים שפלים כאלה".

ניתן לחשוב כי יש חלקים, רגעים ומקומות בחייו של האדם אשר אין בהם השגחה אלוקית, ולא ייתכן שגם הם מחוברים באיזה שהוא קשר אל ממד של קדושה. באה התורה ומחדשת כי גם בתחתית העולם הזה, במקום החומרי ביותר, יש חיבור אל האלוקות. מכאן הדרישה מן האדם להיות בקדושה מתמדת.

הלכה זו מובעת על ידי התורה דווקא בסוגיות היציאה למלחמה כדי לחזור ולהדגיש שהקדושה מופיעה במחנה כאשר ברור מעל לכל ספק שכל רגע בחיים צריך להתעלות אל הקודש.

ברכת "אתה קדוש" איננה רק תיאור שבח לד' על קדושתו, אלא הכוונה ודרישה מאתנו להידבק בדרכיו ולשאוף אל הקדושה בכל ממד בחיינו, בכל זמן בחיינו ובכל מקום בחיינו.

 

הרב אהרון כהן
מרצה ליהדות במכללה 
וראש ביהמ"ד להוראה במדרשת שיל"ת

 

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

צו תשעב.pdf

מחבר:

כהן, הרב אהרון

דוא"ל:

[email protected]