עיונים בסידור התפילה - תפילת העמידה – קיבוץ גלויות

דפי מאורות (5772-33)
ברכת "קיבוץ גלויות" היא הברכה העשירית בתפילת העמידה הכוללת תשע עשרה ברכות. היא ממוקמת במרכזה של תפילת העמידה, לאחר "ברכת השנים" ולפני ברכת "השבת המשפט".
 
 
שלוש הברכות הללו מכוונות לארץ ישראל. בעוד שברכת השנים מתייחסת לבקשת מילוי צרכים שנתיים – כל שנה מחדש, ברכות קיבוץ גלויות והשבת המשפט מתייחסות למימוש תקווה חד-פעמית במהלך ההיסטוריה – שיבת עם ישראל לארצו לאחר תקופת הגלות הארוכה, וכינון ניהולה של המדינה היהודית על יסודות המשפט והצדק האלוקי. שיבת יהודים לארצם מכל ארצות פזוריהם בה בעת היא פלא גדול שלא אירע מאז ומעולם. עליית עזרא ונחמיה בבית שני לא כללה את רובו הגדול של עם ישראל שנותר בנכר, ולמעשה היא התבטאה רק בעליית עשירית מכמות אוכלוסיית עם ישראל שהוגלה בבית ראשון.
קיבוץ גלויות מהווה את השלב הראשון בתהליך הגאולה שהוא סיום הגלות, שלב הנדרש כדי לחדש ימים כקדם. אמנם בתפילת העמידה מוקדשת ברכה מיוחדת לגאולה – "ברכת הגאולה", הברכה השביעית, אך היא ממוקדת יותר בפן הפרטני ובבקשה לגאולת הפרט והכלל מצרות. לעומתה, ברכת "קיבוץ גלויות" מכוונת ליישומו של התנאי ההכרחי למימוש הגאולה השלמה בהיותו של עם ישראל ריבון בארצו, השומר על קיום ערכי היהדות וזוכה לשפע וברכה בהשגחה משמים בשל התנהגותו החיובית. על פי התנ"ך, מקומו הטבעי והאלוקי של עם ישראל היא ארץ ישראל, מאחר שארץ ישראל היא מרכיב מהותי בזהותו של עם ישראל, ולהפך – עם ישראל הוא מרכיב מהותי בזהותה של ארץ ישראל. הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל הוא קשר חד חד ערכי. לאמור, לא ניתן להגדיר ולאפיין את זהותו של עם ישראל או לתאר את ההיסטוריה שלו ללא התייחסות לארץ ישראל, ולהפך – לא ניתן להתייחס למהותה של ארץ ישראל ולסקירת מקומה בהיסטוריה מבלי להזכיר את עם ישראל כגורם משמעותי באפיונה של הארץ. קשר שכזה לא קיים בין עם אחר בעולם לארצו, מאחר שהקשר של כל עם עם ארצו הוא קשר הנוצר בתהליך טבעי של התיישבות העם בטריטוריה מסוימת והתוויית זיקה וקשר למקום המתבטאים בהתהוות תרבותו של אותו עם: משוררים, סופרים, אנשי רוח ותרבות מבטאים ביצירותיהם את זיקת העם לארצו. לאופן התהוות הקשר קיימת השלכה משמעותית מאוד הבאה לידי ביטוי בגורלו של עם שהוגלה מארצו. עם זה מאבד את זהותו כעם כפי שהוכח בהיסטוריה של העמים העתיקים שאינם קיימים היום. אף עם כיום אינו מזוהה כהמשך לקודמיו שחיו בארצו.
לעומת זאת הקשר של עם ישראל לארצו הוא קשר אלוקי אשר התהווה בבת אחת ולא בתהליך היסטורי ארוך וממושך. לכן, קשר זה הוא בלתי הפיך באופן המאפשר לו לשרוד גלות ארוכה יותר מתקופת היותו יושב בארצו כריבון. מדברים אלו עולה חשיבותה הרבה של ברכת "קיבוץ גלויות" כמשקפת את התמדת היהודים בתפילתם לסיום תקופת הגלות. לא בכדי מוקמה ברכה זו במרכזה של תפילת העמידה. מיקומה מבטא את חשיבותה המרכזית יותר מברכות אחרות מבחינות שונות.
זכינו לחיות בדור שבו החלה להתממש הגאולה בביטויה על ידי קיבוץ גלויות. אחד מפלאי ההיסטוריה אירע באופן היסטורי פתאומי וניתן להסבירו רק בהתערבות אלוקית: באותה עת היסטורית, ללא תיאום באמצעות שימוש באמצעי תקשורת (מייל, פייסבוק, טלפונים ניידים וכדומה), החלו לפני כמאה וחמישים שנה תפוצות ישראל לשוב לארץ ישראל לאחר ניתוק העם מארצו כריבון בה קרוב לאלפיים שנה. עד עתה ניתן לומר שרק כמחצית מעם ישראל שב לארצו, ולמעשה הגלות עדיין לא תמה, לצערנו הרב. דומה שלא די להסתפק בתפילה לבורא עולם שיחיש את קיבוץ הגלויות, אלא עלינו לשאוב מאמירת ברכת קיבוץ הגלויות שלוש פעמים ביום, עידוד והשראה ליזום מהלכים נוספים בזירוז העלייה לישראל. נשים לב לנוסח הברכה: "ושא נס לקבץ גלויותינו מארבע כנפות הארץ". המקור הוא בנביא ישעיה: "וְנָשָׂא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע  כנפות הארץ" (יא, יב). דומה שהנביא בחר להשתמש בלשון הכתוב בתורה המוסב על מצוות ציצית: "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה (דברים כב, יב). מאחר שהציצית נועדה לסייע כאות וכתזכורת להקפדה על שמירת כל המצוות מבלי להיות מושפעים מהסביבה ("ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"), יש בכך אולי רמז עבורנו, המתפללים יום יום, לזכור את היסוד שבזכותו יוכל קיבוץ הגלויות להתממש במלואו. בניגוד לתפילה המזכירה לנו באופן מפורש את סיבת הגלות "מפני חטאינו גלינו מארצנו", תפילה הנאמרת רק שלוש פעמים בשנה (בתפילת מוסף של שלוש רגלים), בתפילת העמידה היום-יומית אנו זוכים לכוון שלוש פעמים בכל יום לאותו יסוד שזכירתו מהווה תנאי לשיבת כל עם ישראל לשמירת חיי תורה ומצוות, ובכך גם לארצו. מי ייתן ונזכה לכך במהרה בימינו, אך לשם כך עלינו להקפיד ולכוון בברכת "קיבוץ גלויות" גם ליסוד סיבת הגלות, ובזכות הגברת המודעות לכך נוכל להשפיע על עם ישראל לשוב למהותו כעם ה' המקפיד לשמור על חיי תורה ומצוות.
הרב ד"ר דניאל רביב
מרצה בתואר שני
  ובהתמחות למחשבת ישראל
 
 

 

 

 

מחבר:
רביב, הרב ד"ר דניאל
דוא"ל: