"יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלה" (ישעיהו מה, ז).
כל צדדי המציאות נבראו בעולמנו מתוך מחשבה אלוקית עליונה; האור והחושך, הטוב והרע. לכל צד תפקיד מיוחד וחלק הכרחי בהבאת השלמות והגאולה לעולם. למרות אמונתנו הפשוטה בכך ש"כל דעביד רחמנא לטב עביד" ("כל שעושה הקב"ה לטוב עושה", כמאמר רבי עקיבא במסכת ברכות, דף ס), עדיין עולה לעתים בלבנו השאלה וההרהור, האמנם תמיד הכול לטובה? האם כל מפגש עם הרע והקושי אכן יוביל לתיקון ולברכה?
העימות האמוני מול העולם, שלא תמיד דורש את טובתנו, מודגש מאוד בחייו של יעקב אבינו. כל חיי יעקב מלאים בקשיים ובמכשולים. אחיו מתכנן לרוצחו ובעקבות כך נאלץ יעקב לברוח מביתו אל טומאת הגלות ורמאות לבן. התורה מתארת את המתרחש בדרך: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוא" (בראשית כח, יא). לפתע יורדת השמש, החושך הולך ומתפשט ואל מול כל התחושה המאיימת צומחת בלב תפילה חדשה:
אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר: "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם" ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: "ויעמד פינחס ויפלל". יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר: "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו". יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר: "ויפגע במקום וילן שם" ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי" (ברכות דף כו).
לא בכדי בוחר יעקב לתקן את התפילה הנפתחת בתחילת הלילה. הדרך לחלום ולהבטחת ההגנה והשמירה מאת ה' נפתחת בתפילה כנה המבקשת למצוא גם בשעות החשכה והבדידות, "וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא ... וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (בראשית לב, כג–כה), פתח לאמונה ולהכרה בטוב.
אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית – לא יצא ידי חובתו, שנאמר: "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות" (ברכות, דף יב).
משמעות האמונה המחויבת להיות מוזכרת בערבית מפורשת בטור על השולחן ערוך:
ותקנו לומר אמת ויציב שחרית על החסד שעשה עמנו הקב"ה שגאלנו והעבירנו בים ושקע צרינו בתוכו ואיתא בירושלמי צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים ומלכות וקריעת ים סוף ומכת בכורות וצור ישראל וגואלו, ותקנו אמת ואמונה ערבית על הגאולה של עתיד שאנו מאמינים ומקוים שיקיים לנו הבטחתו ויגאלנו בקרוב אי נמי על שאנו מפקידים בידו נשמותינו בכל לילה מאמינים בו שישיבנה אלינו וזהו אמת ואמונה שיאמר ויקיים את דברו להשיב הפיקדון (אורח חיים, סימן סו).
שתי סיבות מביא הטור ונדמה כי שתיהן כלולות בשורשן. הגאולה העתידה דומה לשעת השכמת הבוקר שבה אנו מגלים מחדש את הנשמה הטהורה השבה אל גופנו. "רבה אמונתך" בנו, ובזכות כך זכינו להחזרת הפיקדון. האמונה בה' חוברת לאמון העצמי וכך גם בשעת הגאולה השבה אלינו לאחר שנות הגלות הארוכות. יעקב אבינו נשכב לישון על הארץ ומאמין כי כשעת הבוקר למחרת בוא תבוא אף שעת הגאולה והפדות. רבי צדוק הכהן מלובלין רואה באמונה זו של האדם גילוי שם שמים בעולם:
ובערבית תיקנו לומר "אמת ואמונה" שנאמר "ואמונתך בלילות". שזה בחינת זאת התגלות מלכות שמים על ידי האמונה הגם שלא הוסר החשכות מכל מקום על ידי תוקף האמונה שנקבע בנפשות ישראל יכולים לקבוע בנפשם היראה כמו שרואים בחוש (פרי צדיק, ח"א, חנוכה אות כב).
סוד תפילת ערבית על פי פירושו של רבי צדוק טמון ביכולת לדבר על אמונה ועל ציפייה לגאולה דווקא בשעת החשכה, דווקא כאשר לכאורה המציאות מעידה הפוך. יעקב מכריז על תוקף הגאולה הקרבה, כמאמר הטור, דווקא בשעה שבה יורדת החשכה, ערב יציאתו לגלות ארוכה וקשה. אזי, מדייק רבי צדוק, נחשף "תוקף" האמונה הישראלית. החיבור הפלאי הזה בין האמונה בה' המאמין למעשה באדם ובישועתו נרמז במדרש נוסף המתייחס לחלום יעקב באותו הלילה לאחר תיקון תפילת ערבית. המדרש מתייחס לתנועת המלאכים העולים ויורדים בסולם ומציע סיבה משלו: "עולים למעלה ורואים איקונין שלו, ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן" (בראשית רבה סח, יב).
קיימת זהות בין המראה בעליונים ובין מה שרואים המלאכים בעולמות התחתונים. פניו של יעקב חקוקים על כיסא הכבוד כחלק מגילוי כבוד ה', והמלאכים כביכול אינם מאמינים, יורדים ועולים כדי לשוב ולבדוק האמנם פניו של אדם מקורם בעולם העליון, בגילוי הרצון האלוקי. רק המאמינים שהתשובה חיובית ושבאדם טמונה נשמה אלוקית מסוגלים להאמין בטוב ה' בעת רדת הלילה והגלות, להלך בעולם מתוך אמונה בתיקון עד שנזכה במהרה ל"לילה כיום יאיר".
(הדברים נכתבו בעיצומם של ימי גבורה ורוח במבצע "צוק איתן", לשמירת חיילי ישראל בכל מקום שהם).