You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים
פרקי אליהו
178-12
ברצוני לנסות להעיר ולהאיר מספר נושאים בפרקים העוסקים באליהו הנביא[1].
שתי דמויות מרכזיות פועלות ומשפיעות בעם ישראל באותה התקופה, אליהו הנביא והמלך אחאב בן עמרי. אליהו מקרב את ישראל לאביהם שבשמים, ואילו אחאב מרחיק את ישראל מאביהם שבשמים.
מעלתו של אליהו
נאמר בילקוט שמעוני[1]:
ואתה מוצא שמשה ואליהו שוים זה לזה לכל דבר
משה נביא - ואליהו נביא. משה נקרא איש האלהים - ואליהו נקרא איש האלהים. משה עלה למעלה - ואליהו עלה למעלה, שנאמר[2]: "ויהי בהעלות ה' את אליהו".
משה הרג את המצרי - ואליהו הרג את חיאל שנאמר[3]: "ויאשם בבעל וימת". משה נתכלכל על ידי אשה שנאמר:[4] "קראן לו ויאכל לחם" - ואליהו נתכלכל על ידי הצרפית שנאמר[5]: "לקחי נא לי פת לחם". משה ברח מפני פרעה - ואליהו ברח מפני איזבל. משה ברח ובא לבאר- ואליהו ברח ובא לבאר שנאמר[6]: "ויבא באר שבע". משה אמר[7]: "אם כמות כל אדם ימותון אלה" - ואליהו אמר[8]: "חי ה' וגו' אם יהיה וגו' טל ומטר". במשה נאמר[9]: "ויעבר ה' על פניו" - ובאליהו נאמר[10]: "והנה ה' עובר". במשה נאמר[11]: "וישמע את הקול" - ובאליהו נאמר[12]: "והנה אליו קול". משה כנס את ישראל לפני הר סיני - ואליהו כנסם להר הכרמל. משה בער עובדי ע"ז שנאמר[13]: "שימו איש חרבו על ירכו" - ואליהו ביער עובדי עבודה זרה ותפש נביאי הבעל ושחטם. משה קנא ואמר[14]: "מי לה' אלי" - ואליהו קנא שנאמר[15]: "ויאמר אליהו לכל העם גשו אלי" .
משה נטמן במערה שנאמר[16]: "ושמתיך בנקרת הצור" - ואליהו נטמן במערה שנאמר[17]: "ויבא שם אל המערה וילן שם". במשה נאמר[18]: "ויבא אל הר האלהים", - ואליהו[19] "וילך וגו' עד הר האלהים חרב". משה בא למדבר - ואליהו בא למדבר[20]"מדברה דמשק", משה השיח עמו על ידי מלאך שנאמר:[21] "וירא מלאך ה' אליו" - ואליהו[22] "והנה זה מלאך". משה ארבעים יום וארבעים לילה לא אכל ואליהו[23] "וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום", משה התפלל על ישראל שנאמר:[24] "אל תשחת עמך", ואליהו התפלל שנאמר:[25] "ענני ה' ענני". משה תפש זכות אבות שנאמר:[26] "זכור לאברהם", ואליהו[27] "שתים עשרה... לאמר ישראל יהיה שמך". משה קבלו ישראל על ידו אהבתו של מקום שנאמר:[28] "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" - ואליהו קבלו על ידו ואמרו:[29] "ה' הוא האלהים". משה עשה משכן כבית סאתים זרע וכן אליהו. משה כשבנה את המזבח בנה אותו י"ב אבנים למספר בני ישראל, וכן אליהו:[30] "ויקח אליהו שתים עשרה אבנים" וגו'.
לגבי המלך אחאב אומרת הגמרא[31]:
שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא. שלשה מלכים:ירבעם, אחאב, ומנשה.
בתקופתו של אחאב החלה הירידה הגדולה ביותר בתולדות עם ישראל.
בתקופתו של אחאב החלה הירידה הגדולה ביותר בתולדות עם ישראל.
בספר מלכים נאמר[32]:
וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי ה' מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו: וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ: וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ לַבָּעַל בֵּית הַבַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן: וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו: בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ ובשגיב וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן:
מפסוקים אילו אנו למדים על ירידת המדרגה שמחולל אחאב בישראל. כך כתב בספר הכוזרי[33]:
עובדי הבעל הם עובדי עבודה זרה לגמרי, וכן אמר אליהו[34]: "אם ה' הוא האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו", ובהם היו מסופקים החכמים, איך היה אוכל יהושפט מסעודת אחאב, ולא אמרו כזה בסיעת ירבעם, וגם אליהו לא דבר בעבודת העגלים כאשר אמר[35]: "קנא קנאתי לה' אלהי צבאות", כי סיעת ירבעם לה' אלהי ישראל היו כל מעשיהם, ומה שהיה להם מהנביאים היו נביאי ה', ונביאי אחאב נביאי הבעל.
וכך אומר המדרש[36]:
מה היה אחאב עושה? היה מקשט עצמו בכל יום ועומד לפני חיאל, ואומר לחיאל: כמה אני טוב היום, מה המחיר שלי? והיה חיאל אומר לו סכום שוויו, וסכום זה היה אחאב מפריש לעבודה זרה. וזהו הפסוק "יען התמכרך".
למקרא הפסוקים המצוטטים לעיל מתעוררות שתי תמיהות:
1. מדוע חיברו את מעשהו של חיאל בית האלי (פסוק ל"ד) למעשיו של אחאב?
חיאל בית האלי בונה את יריחו בחלקו של שבט יהודה, ואילו אחאב הוא מלך ישראל.
2. הפסוק המופיע לאחר איזכור חטאו של חיאל בית האלי הוא:
"וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי"
מה הקשר בין חיאל בית האלי לבין הופעתו של אליהו הנביא?
בנוגע לתמיהה הראשונה: הפסוקים מחברים את הירידה הרוחנית שחיאל גורם בעם ישראל עם הירידה הרוחנית שאחאב גורם בעם ישראל. חיאל מחלל את הקודש, את יריחו שהיא תרומתה של ארץ ישראל[37], אחאב מוריד את ישראל למדרגת עבודה זרה . אמנם מעשהו של חיאל אינו עבודה זרה, אך הכיוון שחיאל מתווה, הוא הכוון שאחאב מכוון אליו במלכות ישראל.
בנוגע לתמיהה השניה: נאמר במדרש[38]:
"ויאמר אליהו התשבי" וכי מה ענין זה אצל זה? אמר הקב"ה לאליהו: חיאל זה הוא אדם גדול , לך והיפגש עמו. אמר אליהו: אינני הולך .
אמר לו הקב"ה: מדוע? אמר אליהו לקב"ה: אם אלך לחיאל, יכעיסו אותי שם, ולא אוכל לסבול זאת. אמר הקב"ה לאליהו: לך לחיאל , אם יאמרו לך דברים המכעיסים אותי, מה שאתה גוזר אני מקיים. הלך אליהו לחיאל, ובאותו הזמן היה שם את אחאב. מצא אליהו אותם עסוקים בפסוק:[39] "וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ".אמר אליהו: ברוך אלוהי הצדיקים המקיים דברי הצדיקים. אמר אחאב לאליהו: מי גדול משה או יהושע? כיצד יתכן שקללות משה אינם מתקיימות, ואילו קללות יהושע מתקיימות!! משה אמר "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר" ואני אחאב שם עבודה זרה על כל תלם ותלם, והגשם אינו מאפשר לי לעבוד עבודה זרה!
ואילו קללת יהושע מתקיימת בחיאל בית האלי שקבר את כל בניו! שנאמר: "בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה". מיד: "ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי".
אליהו ראה את הנולד באופן מדויק, ובעקבות המפגש עם חיאל הוא מקנא לשם ה' ו"מכריח" כביכול את הקב"ה לקיים את פסוקי התורה "ועצר את השמים". הקב"ה מקיים את דבריו של אליהו, ובצורת קשה מגיעה לעולם.
חיאל בית האלי
ההתיחסות לחיאל היא כפולה. מצד אחד הקב"ה אומר לאליהו שחיאל הוא אדם גדול[40], אולם מאידך חיאל חילל את שבועתו של יהושע על ידי בניית יריחו.
הצד החיובי במעשה חיאל הוא בניין עיר בארץ ישראל, ואילו מנגד הוא חילול השבועה. אולם על אף השלילה במעשהו של חיאל הקב"ה אינו מתעלם מהצד החיובי, ולכן אומר הקב"ה לאליהו: "גברא רבא הוא"!
במדרש המובא לעיל אליהו סירב בתחילה ללכת לחיאל. אליהו יודע שהליכתו לחיאל תביא לעימות בין חיאל ואחאב לבינו. התוצאה של עימות כזה היא שאליהו יתרגז על עובדי עבודה זרה, ורוגזו של אליהו יביא לענישה של ישראל. אליהו אינו רוצה לגרום עונש כל שהוא לישראל!! לכן אליהו מתרחק מחיאל ומאחאב, מנתק את הקשר עימם, וכך דבר אינו קורה.
כעין זה אנו מוצאים את סירובו של הנביא יונה ללכת לנינוה.מבאר המלבי"ם[41] כי הטעם לסירובו של יונה הוא בכך שהוא אינו רוצה לעזור לעיר נינוה שהיא בירת אשור העתידה להרע לישראל. יונה מוכן למות בסערה בים, ובלבד שלא ייגרם על ידו נזק לעם ישראל[42].
מפגש אליהו הנביא ואחאב
הקב"ה מצווה פעמיים את אליהו להפגש עם אחאב. מדוע?
אליהו הנביא איננו איש פרטי, אלא הוא חלק מרכזי מעם ישראל על אף היותו איש יחיד. במדרש שהובא לעיל קיימת הקבלה בין אליהו הנביא למשה רבינו. על משה נאמר שהוא שקול כנגד כל ישראל, ואליהו כמשה הוא חלק חשוב ביותר בעם ישראל.
כאמור לעיל חיאל הוא מקורבו של אחאב. אי קיום המפגש עם חיאל מקורו בחוסר הרצון של אליהו להיפגש עם אחאב. הקב"ה אינו מוכן שאליהו יהא מנותק ומרוחק מהמלוכה ולכן אינו מסכים לכך שאליהו יתנתק ממעורבות מעשית בעם ישראל. המעורבות והחיבור של חלקי האומה אלו עם אלו (אליהו עם אחאב) חשובים ומכריעים יותר משקוליו של אליהו. לכן אומר הקב"ה לאליהו שילך להיפגש ולנחם את חיאל בית האלי, והקב"ה יקיים את דברו של אליהו. מפגש זה מוביל למפגש של אליהו עם אחאב.
אליהו מקנא לכבודו של הקב"ה, ולקיומם של פסוקי התורה, "ועצר את השמים ולא יהיה מטר". הקב"ה מקיים את דבריו של אליהו, ואליהו מקיים את דברי הקב"ה המופיעים בתורה! בעקבות המפגש בין אליהו לאחאב מתקיימים הפסוקים המפורשים בתורה.בהמשך, לאחר שלוש שנות בצורת, הקב"ה מצווה שנית על אליהו להיפגש עם אחאב. הקב"ה שוב אינו מסכים לנתק בין אליהו לאחאב. מאידך גיסא, הקב"ה אינו אומר לאליהו מה לעשות לפני או אחרי פגישתו עם אחאב. לפי פשוטם של מקראות אליהו היה יכול לפגוש את אחאב ולומר לו שכעת הוא יוריד גשם, והקב"ה היה נעתר לאליהו. אולם אליהו אינו מסכים לפעול "בדרך הקלה"! אליהו אינו מוכן להוריד גשם ללא שינוי קיצוני אצל ישראל!
התוצאה של המפגש השני בין אליהו לאחאב היא מופלאה: אליהו מבקש [מצוה] על אחאב לכנס את כל ישראל להר הכרמל. אחאב אינו מחויב לשמוע לקול אליהו אך הוא שומע ומבצע את בקשת אליהו. אליהו מצליח לגרום לכך שעם ישראל כולו יכריז: "ה' הוא האלוקים"! לאחר מכן אחאב מאפשר לאליהו להכרית את נביאי הבעל.
אליהו מכבד את אחאב עד כדי ריצה לפני מרכבתו:[43] "וְיַד ה' הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה".
אחאב מחזק בשותפותו עם אליהו את הקשר בין ישראל לקב"ה, ואליהו מחזק את מלכותו של אחאב על ידי הכבוד למלכות. בעקבות שני המפגשים בין אליהו לאחאב עם ישראל נמצא במדרגה גבוהה ושונה בתכלית ממה שהיה בזמן אבלו של חיאל.
אמנם חיבור זה בין אליהו לאחאב הוא זמני, כיון שאחאב נשלט על ידי איזבל, ואיזבל מנתקת מיד את הקשר בין אליהו לאחאב.
ניתן לומר שיש כאן עומק נוסף. כאמור אליהו נלחם כנגד העבודה הזרה הפושה בישראל. התרופה העיקרית כנגד עבודה זרה היא האחדות.
אנו רואים זאת אצל שלמה המלך אשר חוטא בעבודה זרה, והתוצאה היא הפרדת מלכות ישראל לשתי ממלכות. כך נאמר בספר מלכים:[44] "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן". והתוצאה:
וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ: אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה: רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי.
כלומר: חטא עבודה זרה מפריד את עם ישראל, וממילא אחדות בעם ישראל מביאה לעבודת ה'. החיבור בין אליהו לבין אחאב כוחו יפה לבטל עבודה זרה ולקרב את ישראל לאביהם שבשמים, זאת מעצם החיבור שבין אליהו ואחאב, ולא רק בגלל פעולות מעשיות שהם ינקטו כנגד עבודה זרה[45].
מדרגתו של אליהו בעקבות המאבק עם אחאב
אומרת הגמרא[46]:
אמר רבי יוחנן: שלשה מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, מפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים.
מפתח של גשמים – דכתיב[47]: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו.
מפתח של חיה מנין – דכתיב[48] : ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה.
מפתח של תחיית המתים מנין - דכתיב[49]: וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם.
במערבא אמרי: אף מפתח של פרנסה, דכתיב[50] פותח את ידך וגו'.
ורבי יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא? אמר לך: גשמים היינו פרנסה.
מדוע לא נמסרו מפתחות אלו לשליח? כיון שאלו הן המפתחות המקיימים את העולם. הגשמים מאפשרים את הקיום של הצומח והחי, הלידה היא המשך קיום המין האנושי ואילו תחיית המתים היא המשך קיום העולם לנצח.
אליהו מגיע באופן חלקי[51] למדרגה של אחריות על מפתחות אלו. בדומה לנאמר לעיל שהקב"ה נותן לאליהו כביכול לפעול במקום הקב"ה.
מדוע שולח הקב"ה את אליהו לנחל כרית אשר על הירדן?
הירדן הוא הגבול שממנו ואילך נוצרת ערבות הדדית בישראל.
אומרת הגמרא:[52]
"הנסתרת לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם".למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד? מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן, דברי רבי יהודה. אמר ליה רבי נחמיה: וכי ענש על הנסתרות לעולם? והלא כבר נאמר: "עד עולם". אלא כשם שלא ענש על הנסתרות - כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן.
הקב"ה רוצה שאליהו יעשה את מעשיו וימשיך להנהיג את ישראל מתוך המקום של הערבות ההדדית. הקב"ה מכוון שגזירתו של אליהו תבוא מתוך החיבור והעריבות לעם, ולא מתוך הניתוק לעם.
בדומה לכך בספר שמות אומר הקב"ה למשה: "לך רד כי שחת עמך" - אינך יכול להיות במרומי ההר בעוד ישראל נמצאים בתחתית ההר בשפל המדרגה בריקודי העגל. אתה חייב להיות מחובר אל העם!
הנחל נקרא נחל כרית. כרית מלשון כרת. המאבק כעת כרוך בכרת, או כרת הבא מתוך עבודה זרה של ישראל, או כרת הבא מתוך חיסרון הגשם. כך מחבר הקב"ה את מקום מחבואו של אליהו לחומרת התהליך שעם ישראל עובר.
אומרת הגמרא:[53] ""והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר" וגו' מהיכא? אמר רב יהודה אמר רב: מבי טבחי דאחאב" .
מדוע ניזון אליהו דוקא ממטבחו של אחאב הרשע? הקב"ה אומר לאליהו כי הוא אינו נפרד מעם ישראל. כעת גם הוא ניזון מאחאב, אין לו אוצר פרטי של מזון אלא הוא מקבל את מזונו דווקא מאחאב הרשע, בדומה לעם ישראל המשועבד גם הוא לאחאב. כך מראה הקב"ה לאליהו עד כמה הוא מחובר לעם, ואפילו לחוטא הגדול שבהם – אחאב.
אליהו מקבל את מזונו על ידי העורבים. מדוע?
על העורבים נאמר:[54] "רבא אמר: במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב". אליהו מקבל את מזונו על ידי צפור המוגדרת כאכזרית אפילו על בניה. לאמור: הקצה המרוחק ביותר, העורב האכזרי אפילו על בניו, יכול להיות מקושר למהלכים חיוביים של רחמנות וחיים. מכאן ניתן ללמוד על רשעי ישראל שאין להתייאש מהם, ואף הם מסוגלים בדרך כלשהי להיות מחוברים לתורה ולמצוות.
מדוע נשלח אליהו לצרפת לאשה האלמנה?
צרפת הרי היא צר - פת. הפת מצויה בקושי רב, ואכן האשה האלמנה אומרת לאליהו שיש לה קצת קמח ולאחר מכן חלילה היא עלולה למות! הקב"ה מפגיש את אליהו באופן בלתי אמצעי עם הנפגעים של גזירתו! אשה אלמנה זו היא מדלת העם ואין לה מה לאכול. יש להניח כי שכשם שלאשה זו אין מה לאכול, כך קיימים אנשים נוספים המתים ברעב כתוצאה מחוסר הגשם. הקב"ה אינו מונע את אליהו ממעשיו, אלא מראה לאליהו את תוצאות מעשיו. לא יתכן שאליהו ימשיך בדרכו ללא מפגש עם הרעב בחומרתו.
אליהו מבקש מן האשה האלמנה שתעשה למענו חלק קטן, ואז תכנס הברכה בעיסה. כלומר, אומר אליהו לאלמנה: הפנייה לשם שמיים כוחה יפה להתגבר על מחסור ועל קשיים. זו האמירה של אליהו כלפי הקב"ה: הפנייה של ישראל כלפי שמיים היא זו שתביא את הגשמים ואת הברכה.
בנה של האשה הצרפתית חלה חולי חזק עד אשר לא נותרה בו נשמה. אומרת האשה לאליהו[55]: "וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי". נראה לומר שאמירה זו מפיה של האלמנה היא מעין אמירה של הקב"ה לאליהו: האם הדרך הנכונה היא להזכיר את עוונם של ישראל ולהמית אותם? הקב"ה מציב סימן שאלה קשה ביותר בפני אליהו. אמנם אליהו אומר[56]: "וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ". אליהו טוען לפני קב"ה: מי שמקושר אלי לא יתכן שיקרהו פגע רע! זוהי תשובה פרטית כלפי בן האלמנה, אך זו גם תשובה כללית של אליהו האומרת שהקשור לקב"ה ולאליהו, לא יאונה לו כל רע, וזוהי הדרך הראויה היחידה להציל את ישראל מצרתם!
אמירה דו משמעית דומה אנו מוצאים גם אצל יונה הנביא. רב החובל בא אל יונה הנביא ואומר לו[57]: "וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד". רב החובל רוצה שיונה יקום ויקרא אל אלוקיו כפי שכל המלחים עושים. אמנם ברור שהקב"ה הוא הקורא אל יונה מתוך פיו של רב החובל! אומר הקב"ה ליונה: אין זו הדרך לברוח ולהירדם, חובתך היא לקרוא אלי ולהישאר בתפקידך ולעשות את המוטל עליך!
אליהו ועובדיה
העורבים מביאים לאליהו אוכל בנחל כרית מביתו של אחאב. האחראי על ביתו של אחאב הוא עובדיה, שנאמר[58]: "וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת ה' מְאֹד". הפגישה של אליהו עם אחאב נעשית דווקא דרך עובדיה[59] , שנאמר[60]: "וַיְהִי עֹבַדְיָהוּ בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיַּכִּרֵהוּ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיֹּאמֶר הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ". מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב[61].
עובדיה מתנבא על אדום: "חזון עובדיה כה אמר ה' אלוקים לאדום ...", זו נבואה שלמה המוקדשת לאדום. עובדיה הנביא הוא בין הנביאים הבודדים המתנבאים על אדום[62], כל זאת בשעה שמאבקים שונים לגמרי מתרחשים בתוך עם ישראל. בנוסף לכך יש להעיר שבתקופה זו איננו שומעים על אדום כלל וכלל, ולא זו בלבד אלא מלך אדום מצטרף למלך יהודה ולמלך ישראל למלחמה כנגד מישע מלך מואב (מלכים ב' פרק ג'). המלכות רביעית, מלכות אדום על כל מוראותיה, מופיעה כחמש מאות שנה מאוחר יותר ומחריבה את בית המקדש. מפליא הדבר שעובדיה מזהה כבר עכשיו את העימות ההרסני עם אדום, ומתנבא על סופה המר.
אליהו, שהוא רבו של עובדיה, נלחם בעבודה זרה בתוך עם ישראל. עבודה זרה היא האויב הקשה ביותר של עם ישראל, ואליהו מלאך הברית הוא השליח שיפה כוחו במאבק פנימי זה. עובדיה, תלמידו של אליהו, מתנבא כנגד התהליכים החיצוניים הפועלים על עם ישראל ובראשם מלכות אדום. המאבק העיקרי הוא בתוך עם ישראל. מהמאבק הפנימי נובעים תוצאות כלפי חוץ שהן ארבעת המלכויות ובראשן מלכות אדום[63]. עקב כך אליהו פועל בפנים, בעוד עובדיה תלמידו פועל בחוץ.
אחאב מתהפך לטובה
אליהו גרם למותם של ארבע מאות נביאי הבעל, והצליח בכך לגרום שעם ישראל יכריז כי ה' הוא האלוקים. אמנם, מיד לאחר מכן איזבל ממשיכה במעשיה הרעים,
שנאמר[64]: "וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב: וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם".
אליהו בורח למדבר[65]: "וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם: וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי". אליהו ממשיך ואומר לקב"ה[66]: "וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ". ניתן לומר כי אליהו מתייאש כתוצאה ממעשיהם של אחאב ואיזבל.
אמנם למרבית הפלא בפרק הבא אחאב ועם ישראל מוסרים את נפשם על התורה![67]
שנאמר[68]:
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמְרוּ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד לֵאמֹר כִּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן: כִּי אִם כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵי עֲבָדֶיךָ וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ: וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ כִּי שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם אַל תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה: וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר".
אומרת הגמרא[69]: מחמד עיניך - זו התורה. אחאב מסרב למסור את התורה לבן הדד מלך ארם אף שאין לו סיכוי לעמוד כנגדו מבחינה צבאית!
ובהמשך נאמר[70]: "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אבי אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ".
במאבק החזיתי והמיידי מול אחאב אליהו לא הצליח, שכן איזבל היתה חזקה ממנו בהשפעתה על אחאב. אולם לאחר תקופתו של אליהו, אחאב משתנה לטובה באופן חלקי. מאבקו של אליהו הועיל לאחר תקופתו, וודאי לדורות עולם.
כאמור, אליהו לא הצליח לשנות את אחאב ואת ישראל באופן מיידי כרצונו. ודאי שעלייתו החלקית של אחאב, ועלייתם של ישראל בדורות רבים, נזקפת לזכות מאבקו האדיר של אליהו בעבודה זרה ודבקותו של אליהו בה' אלוקי ישראל
[1] מלכים א רמז רט.
[2] מלכים ב' ב', א.
[3] הושע י"ג, א.
[4] שמות ב', כ.
[5] מלכים א' י"ז, יא.
[6] מלכים א' י"ט, ג.
[7] במדבר ט"ז, כט.
[8] מלכים א י"ז, א.
[9] שמות ל"ד, ו.
[10] מלכים א' י"ט, יא.
[11] במדבר ז', פט.
[12] מלכים א' י"ט, יג.
[13] שמות ל"ב, כז.
[14] שמות ל"ב, כו.
[15] מלכים א י"ח, ל.
[16] שמות ל"ג, כב.
[17] מלכים א' י"ט, ט.
[18] שמות ג', א.
[19] מלכים א י"ט, ח.
[20] מלכים א י"ט, טו.
[21] שמות ג', ב.
[22] מלכים א' י"ט, ה.
[23] מלכים א' י"ט, ח.
[24] דברים ט', כו.
[25] מלכים א' י"ח, לז.
[26] שמות ל"ב, יג.
[27] מלכים א' י"ח, לא.
[28] שמות כ"ד, ז.
[29] מלכים א י"ח, לט.
[30] מלכים א' י"ח, לא.
[31] סנהדרין צ'.
[32] מלכים א' פרק ט"ז.
[33] מאמר ד', יד.
[34] מלכים א י"ח, כא.
[35] מלכים א' י"ט, י.
[36] ילקוט שמעוני מלכים א' רמז רז.
[37]במדבר רבה (וילנא) פרשה יד: "אמר ר' יודא הלוי בר שלום: לימד לישראל מה שאמר הקב"ה (במדבר ט"ו) "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה". אמר יהושע: הואיל וכבשנו אותה תחלה, נקדיש את כל שללה לגבוה". עיין מסכת תמיד ל. "מיריחו היו שומעין", ופירוש הראב"ד שם אודות מעמדה המיוחד של יריחו.
[38] ילקוט שמעוני מלכים רמז ר"ז.
[39] יהושע ו', כו.
[40] במדרש המובא לעיל.
[41] יונה א', ב.
[42] מכאן מובן מדוע יונה אינו מקבל את עונשו באופן מלא כדין כובש נבואתו שדינו מיתה בידי שמים. (רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט הלכה ג') כיוון שכל מטרתו הייתה למען עם ישראל.
[43] מלכים א' י"ח, מו.
[44] מלכים א' פרק י"א.
[45] כך כותב הרב קוק בספרו "אורות" בהתיחסותו לשאלת הקהילות הנפרדות. [אורות התחיה סעיף כ']:
"מחלוקת הדעות על דבר הדרכת הכלל , אם בזמן הזה שרבו פריצים נושאי דגל ההפקרות ביד רמה, ראוי להפריד את האומה,שהכשרים נושאי דגל שם ה' לא יהיה להם שום יחש עם פורקי העול הפושעים , או שמא כח השלום הכללי מכריע את הכל.... אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים עף על פי שפירוד גמור כהעולה על לב המנתחים באכזריות אי אפשר הוא והיה לא יהיה זאת היא ממש מחשבה של עבודה זרה כללית ...וככל מחשבה של עבודה זרה היא מחריבה ומדאיבה אפילו כשלא באה ולא תבא לידי מעשה מחלוקת ...".
[46] תענית ב'.
[47] דברים כ"ח, יב.
[48] בראשית ל', כב.
[49] יחזקאל ל"ז, יג.
[50] תהלים קמ"ה, טז.
[51] עיין תוספות תענית ב': "שלשה מפתחות שלא נמסרו לשליח. ואם תאמר והא אמרינן (סנהדרין דף קיג.) דמפתח הגשמים נמסרין לאליהו וכן מפתח של תחיית המתים וכן לאלישע דכתיב (מלכים א יז) ויאמר אליהו חי ה' וגו' ... ". ויש לומר דהא דקאמר שלא נמסרו לשליח אין רצונו לומר שלא נמסרו מעולם דהא של תחיית המתים ושל גשמים נמסרו, אלא לא נמסרו לשליח להיות לעולם ממונה עליהם.
[52] סנהדרין מ"ג, ב'.
[53] סנהדרין קי"ג.
[54] עירובין כ"ב.
[55] מלכים א' י"ז, יח.
[56] פסוק כ.
[57] יונה א', ו.
[58] מלכים א' י"ח, ג.
[59]כעין זה הגמרא במגילה כ"ח, א: "דאמר רבי יוחנן: אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר (מלכים ב' ג) "לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך"". מדייק הרב קוק שחיבורו עם יהושפט גרם שאלישע הסתכל עליו!
[60] מלכים א' י"ח ז'.
[61] תענית כט. אליהו רבה פרשה טז.
[62] פסוקים בודדים על אדום מופיעים בנביאים נוספים עיין ישעיהו ל"ד ה' ח' ופרק ס"ג וכן עמוס א' י"א
אמנם בירמיהו מ"ט ז' ואילך נבואה גדולה כנגד אדום.
[63]שבת נ"ו, ב: "אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, ועלה בו שירטון, ועליו נבנה כרך גדול [של רומי]. במתניתא תנא: אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד, וזהו איטליאה של יון".
[64] מלכים א' י"ט א-ב.
[65] מלכים א י"ט ג-ד.
[66] מלכים א י"ט י'.
[67] סנהדרין קב:
[68] מלכים א כ' ה-ט.
[69] סנהדרין קב:
[70] מלכים א' כ"א כ"ח כ"ט
קבצים להורדה:
