פרשת אחרי מות-קדושים

דפי מאורות (5772-29)
"שרוב גופי תורה תלויים בה"
 

" 'דבר אל כל עדת בני ישראל' – מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויים בה" (רש"י יט, א בשם המדרש).

 
 
 
כוונת רש"י היא לכך שבפרשה קצרה זו מקובץ מספר גדול יחסית של מצוות.אולם אומר הרב אהרון ליכטנשטיין שפרשה זו נתייחדה לא רק בכמות המצוות שיש בה, אלא גם בגיוון הרב של מצוות אלו. נקבצו בפרשה מצוות מכל הסוגים ומכל המינים: מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו שזורות זו בזו:"איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו" (פסוק ג); בין הפסוק "לא תגנבו" ובין הפסוק "לא תעשק את רעך ולא תגזל" נמצא הפסוק "ולא תשבעו בשמי לשקר", שמתקשר לחילול ה' (עיינו רמב"ם, הלכות שבועות יב, א–כ); חוקים ומשפטים מעורבים אלו באלו: "לא תקם ולא תטר [...] ואהבת לרעך כמוך [...] את חקתי תשמרו – בהמתך לא תרביע כלאים" (פסוקים יח–יט). לצד מצוות כלליות השייכות לעיקרי האמונה, כמו שבת ועבודה זרה, נמצאות מצוות הנוגעות לפרטים קטנים כמו פיגול ונותר.
בהמשך דבריו אומר הרב אהרון ליכטנשטיין שבהבאת כל סוגי המצוות בפרשה אחת רצתה התורה להעביר מסר מסוים: "תורת ה' תמימה משיבת נפש". יש להתייחס לתורה כאל מכלול אחד ולא כאל פרטים שאין קשר ביניהם.
בשעה שאמר הקב"ה "אנכי" ו"לא יהיה לך" אמרו אומות העולם – לכבוד עצמו הוא דורש. כיוון שאמר "כבד את אביך ואת אמך"' חזרו והודו למאמרות הראשונות. רבא אמר מהכא: "ראש דברך אמת" – ראש דברך ולא סוף דברך? אלא בסוף דברך ניכר שראש דברך אמת" (קידושין לא ע"א).
יש קשר בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו. אלו משפיעות על אלו וכולן שייכות למכלול אחד. אדם שאינו מקיים מצוות שבין אדם לחברו, יש בעיה גם במצוות שהוא מקיים בינו ובין המקום. כך גם הדברים לגבי יחיד ורבים: אדם צריך לקיים הן את המצוות הפרטיות הן את הציבוריות. הוא צריך לדאוג למצבו הפרטי ובה בעת גם לדאוג למצבו של עם ישראל כולו ולהבין ששתי דאגות אלו קשורות זו בזו. לא נאמר ש"רוב גופי תורה כלולים בה", אלא ש"רוב גופי תורה תלויים בה" – המצוות תלויות הן אלו באלו.
ידועים דברי הרמב"ן בתחילת הפרשה כי "קדושים תהיו" היא מצווה כללית המחייבת אותנו להתקדש ולפרוש מן האכילה הגסה ומן הדיבור הנמאס ולא להיות נבלים ברשות התורה. יש כאן בעצם ציווי להגיע לרמה ערכית מסוימת, מעבר לקיום של כל פרטי המצוות. גם עניין זה מתקשר לדברינו: מצד אחד אדם צריך להיזהר בפרטי המצוות ולא לוותר על אף סעיף בשולחן ערוך, ומצד שני עליו גם לשמור על הערכים שאליהם מכוונת אותנו התורה ככלל ולבנות את אישיותו בהתאם לדרישת התורה.
בסוף דבריו כותב הרמב"ן:
וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה [...] חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (בבא מציעא קח ע"א), ואפילו מה שאמרו (יומא פו ע"א) פרקו נאה ודיבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר.
הרמב"ן בא לומר שלתורה אין אפשרות להזכיר ולפרט כיצד יש לנהוג בכל מקרה ומקרה שאדם נתקל בו במהלך חייו. לכן היא נותנת לנו ציווי כללי "קדושים תהיו", על מנת שאדם יבין את רוח התורה וכיוון התורה ועל פי זה ידע כיצד לנהוג בכל עניין ועניין.
 
הודיה ישי
סטודנטית במסלול לחינוך מיוחד
 
 

 

מחבר:
ישי, הודיה