דפי מאורות (5775-31)

טהרת הכוהנים ובית המקדש

 

חומש ויקרא כולו ידוע גם בשם "תורת כוהנים" וגם פרשה זו, פרשת "אמור אל הכוהנים" עוסקת בעיקר בענייני הכוהנים ובית המקדש. הדברים מתקשרים למצוות ספירת העומר והמועדים המוזכרים בפרשה, שכאשר בית המקדש היה קיים, עיקר עניינם היה סביב בית המקדש.

 

 

​

הפסוק הפותח את הפרשה מביא שתי לשונות, "אֱמֹר" "וְאָמַרְתָּ". מדוע שתי לשונות? לשם כך נביא את דברי רש"י על הפסוק הראשון בחומש ויקרא.

גם שם מביא הכתוב שתי לשונות: "וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". על המילים "ויקרא אל משה" מסביר רש"י: "לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר (ישעיה ו, ג) וקרא זה אל זה".

כאשר רוצים לדבר או ליצור קשר כלשהו יש צורך להקדים דברי חיבה ואז הדברים יהיו נשמעים. כשמחייכים לפני שמדברים – הדברים נשמעים אחרת. גם כאן, בפרשתנו, אפשר להשתמש ברעיון זה.

הכוהנים הם המייצגים את העם בבית המקדש וחייבים להיות מחוברים אל כל העם. מתוקף תפקידם, כמחנכי הדור, הם נדרשים להיות מאירי פנים כדי שעם ישראל יוכל לקבל מהם את השפעת הקדושה השורה בבית המקדש. מתוך כך הם נדרשים להתרחק מכל דבר טומאה וטומאת המתים; הם חייבים להיות חינניים כל הזמן.

הרמב"ן על הפסוק "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר" (בראשית כט, ב) מסביר:

דבר אחר: "וירא והנה באר בשדה" – זו ציון [=ירושלים]; "והנה שם שלשה עדרי צאן" – אלו שלוש רגלים [שבהם ממלאים ישראל את ציון כצאן אדם – ראו יחזקאל לו, לז–לח); "כי מן הבאר ההוא ישקו" – שמשם היו שואבין רוח הקודש [...] וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר".

כלומר, כבר באירועים שעברו על אבותינו יש רמז על התפקיד החשוב שממלא בית המקדש בחיי עם ישראל. מי שמבצע זאת הלכה למעשה אלו הכוהנים.

גם בספר במדבר רואים הבדל מעניין בין הכוהנים לעם ישראל, דבר שבא לידי ביטוי במניין.

נעיין במקורות:

במדבר (א, א–ג, מט)

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן [...] וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

במדבר (ג, יד–טו)

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר. פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה, תִּפְקְדֵם.

במדבר (ו כב–כז)

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. יְבָרֶכְךָ ה', וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם.

מן המקורות רואים כי את שבט לוי, שבתוכם כמובן גם הכוהנים, מונים מבן חודש ומעלה, בנפרד מכל עם ישראל. זאת מפני שאת מחנכי הדור צריך להכין כבר מבן חודש ומעלה. עבודה חינוכית אינה דומה לשאר עבודות. כאן מתעסקים בנשמות וכל טעות קטנה עלולה לגרום נזק גדול שלתקנו יידרשו מאמצים גדולים מאוד.

 

מיכל אודסר

סטודנטית במסלול לחינוך מיוחד

ובתכנית השלמות לייעוץ חינוכי

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

אמור תשעה

מחבר:

אודסר, מיכל