פרשת "בא" פותחת בדרישה נוקבת אל משה: בא אל פרעה. ה' מצווה על משה להתעמת עם מקור הקושי, עם פרעה. המכות הכבדות שבהם הוכה פרעה לא שינו את דעתו, הוא ממשיך להחזיק את בני ישראל בתודעה של עבדים. ה' מצווה על משה לבוא אל פרעה ולהתעמת אתו.
לעתים ההשתדלות שלנו לצאת ממצרים, מלווה במאמצים כבירים ובוויתורים כואבים. יחד עם זאת לא תמיד המאמץ שלם ואמתי, לא תמיד הוויתור קבוע ומלא. אין ספק שיש השתדלות, וההשתדלות יוצרת שחיקה של החיצוניות בקושי ומכה גם בלבושים של פרעה, אך יחד עם זאת ההשתדלות חסרה, הן מחמת רצון ואמונה בצדקת הדרך הן מחמת חוסר כלים וידע.
מכת דם הייתה במישור האסתטי – מטרד ריח ביאושים ומים עכורים בצבע אדום;
מכת צפרדע גרמה למטרד רעש, אבל הייתה נסבלת;
מכת כינים נגעה לגופו של פרעה, לחיצוניות בלבד – שערות גופו ותו לא;
מכת ערוב גרמה לפרעה אי נוחות, הוא נאלץ לוותר על החירות שלו ולהיות במעצר בית כדי שלא ייפגע;
מכת דבר גרמה לפרעה נגעי גוף, אך עדיין בחיצוניות;
במכת ברד סוף סוף הצליח משה להעביר מסר של נחישות. קולות הרעמים והברקים חילחלו ללב פרעה וגרמו לו מורא גדול – אני מאבד את בני ישראל.
פרעה עבר תהליך של החלשה. ה' חושש שמשה יסתפק בפרעה חלש ומזהיר אותו שפרעה נמצא ברגישות במצב לא מוכר. ה' יוצא בקריאה נרגשת: נכון שאתה לא רואה תוצאות ברורות, אבל אתה חייב לאזור כוח, להמשיך ולהתעמת עם פרעה. שים לב, התודעה של פרעה התעוררה, הוא מבין שהוא בחולשה, וממקום זה הוא יכול לגייס כוחות. אל תוותר לעצמך ותתמודד עם הפחד האמתי שמשאיר אותך במצרים.
המציאות השתנתה: משה נדרש להתאים את עצמו למציאות חדשה. נכון שפרעה חלש, אבל יחד עם זאת משה עבר תהליך של העצמה. הוא שונה, חזק, בעל ניסיון ועצמה פנימית. משה נדרש להבין את השינוי ומהמקום הזה להתעמת עם פרעה כבעל ערך ושווה מול שווים, לא כעבד, אלא כמנהיג בעל חזון ודעה עצמית.
ואכן, משה מתייצב מול פרעה ומצליח לגייס את כוחות הארבה הפנימיים הממלאים בנוכחותם את ארץ מצרים. התודעה של הארבה מסמלת את המחשבה הביקורתית המצליחה לראות בקושי אתגר. הארבה מכרסם את יתר הפליטה מהברד ואת עץ השדה, ובעצם מכלה את החיוּת שעדיין נותרה לפרעה, שבה הוא נאחז וממנה הוא יונק את כוחו להמשיך ולשעבד את בני ישראל.
רק אחרי מכת הארבה מכיר פרעה בכוחו העולה של משה ובמנהיגותו ומוכן לנהל אתו משא ומתן חלקי על חירות מוגבלת: "ויקרא פרעה אל משה, ויאמר אל משה לכו עבדו את ה', רק צאנכם ובקרכם יצג, גם טפכם ילך עמכם".