פרשת בא

דפי מאורות (5772-15)
קדושת הזמן
בפרשת בא מצטווים בני ישראל במצווה הראשונה כעם. לכאורה נראה שהמצוות החשובות שבהם היו צריכים להצטוות בתחילה הן מצוות כמו שבת, קריאת שמע וכדומה. אבל הקב"ה בחר דווקא לצוות בתחילה את עם ישראל במצוות קידוש החודש, הנראית לכאורה פחות חשובה ובסיסית. מדוע בחר הקב"ה לפתוח דווקא במצווה זו?
 
 
ראש החודש הוא הפתיח לקיום כל שאר המצוות והוא הקובע לנו את זמני קיום שאר המצוות. רק כאשר אנו קובעים מתי יחול ראש חודש, אנו יודעים מתי יחולו שאר החגים ושאר המצוות הנלוות אליהם. אם כך מדוע נסמכה מצוות ראש חודש דווקא למצוות הפסח? אלא שבא הקב"ה ללמד אותנו דבר נוסף.
במצוות קידוש החודש נותן הקב"ה לעם ישראל שליטה מוחלטת בקביעת חלות ראש חודש. בנתינת השליטה הזאת לידינו רוצה הקב"ה ללמדנו את חשיבות הזמן. הרי קביעה זו "גורמת" בעקיפין ליום מסוים שייקרא יום חול או לחלופין יום חג, על ידי זה נותן לעם ישראל שליטה מסוימת בזמן.
נוסף על כך יש "מצוות שהזמן גרמן", מצוות שבהן הזמן הוא הקובע אם אתה מקיים עכשיו מצווה או שמא עובר עליה. לדוגמה מצוות השבת: ברגע אחד אדם יכול לעשות פעולה מסוימת והיא תתבצע בהיתר גמור, וברגע השני אותה פעולה נחשבת עבירה.
דוגמה נוספת לרעיון זה הוא איסור חמץ. בהכנת המצה של פסח הזמן הוא גורם עיקרי בהכנה, משום שברגע אחד יכולה העיסה להחמיץ ולהיאסר לאכילה. מכאן אנו למדים שהזמן מהווה מרכיב חשוב במצוות רבות.
על עניין זה כותב רש"י (שמות יב, יז):
רבי יאשיה אומר: אל תהי קורא "את המצות" אלא "את המצוות", כדרך שאין מחמיצים את המצה, כך אין מחמיצים את המצווה, אלא אם באה לידך עשה אותה מיד.
כדי שלא נחמיץ את העיסה אנו יודעים שעלינו לשים לב היטב לזמן. אך מה עלינו לעשות כדי שלא נחמיץ את המצוות, שהרי  נכתב: "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה"?
על זה אומר בעל ה"מסילת ישרים", שכשם שברגע אחד של היסח הדעת מחמיצה העיסה, כך ברגע אחד של היסח הדעת מחמיצה המצווה. דבר זה מתבטא בכך שכאשר אנו מזלזלים בחשיבותו של הזמן ודוחים דברים, אנו עלולים לפספס גם את זמן עשיית המצוות, כגון זמן קריאת שמע, תפילה וכדומה.
לכן כאשר בחר הקב"ה לצוות אותנו תחילה במצוות קידוש החודש, הוא עשה זאת כדי להראות לנו את חשיבות השליטה בזמנים, את תשומת הלב לזמן, וכמובן את חשיבות ניצול כל רגע ורגע לעשייה ולקיום המצוות הנדרשות מאתנו.
בעל ה"שפת אמת" מביא פירוש נוסף בדבר הסמיכות של ציווי מצוות קידוש החודש למצוות הפסח:
אכן זה כח הדיבור שניתן לבני ישראל וב"ה מתקדשין החודשים ומועדות כשבית דין אומרים [...] וביציאת מצרים זכו בני ישראל לברית הלשון. וזה מצוות פסח, פה סח [...] ולמען תספר [...] ולכן המצווה באכילת קורבן פסח.
אומר לנו ה"שפת אמת" שמצוות קביעת ראש חודש מתבטאת בדיבור. כלומר לפי האמירה של בית הדין נקבע שהיום הוא ראש חודש, וכשם שמצוות קביעת ראש החודש עיקרה הוא באמירה בפה, כך גם מצוות הפסח עיקרה הוא בפה. פסח = פה סח, שעיקר מצוות הפסח בזמן בית המקדש הוא אכילת קרבן הפסח, ובזמננו העיקר הוא סיפור יציאת מצרים "והגדת לבנך". משום כך שתי מצוות אלו קשורות זו בזו, ששתיהן נעשות בפה.
 
שרה גרנביץ
סטודנטית במסלול למחול ותנועה
 
 

 

 

 

מחבר:
גרנביץ, שרה