דפי מאורות (5773-36)

חינם מן המצוות

 

"זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים" (במדבר יא, ה–ו).

 

 

התורה מתארת את מצבם של בני ישראל במצרים, "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ולבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך" (שמות א, יג–יד). התורה מוסיפה לתאר את ההכבדה של המצרים ופרעה על בני ישראל:

לא תאספון לתת תבן לעם ללבן לבנים כתמול שלשום הם ילכו וקששו להם תבן ואת מתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום תשימו עליהם לא תגרעו ממנו" (שמות ה, ז–ח).

על רקע התיאורים הקשים של חיי בני ישראל במצרים, כפי שהובאו בפסוקים לעיל, שואל הספרי על עצם העובדה שהמצרים נתנו להם דגים חינם, והלא כבר נאמר "ותבן לא ינתן להם". תבן לא היו נותנים להם חינם, דגים היו נותנים להם חינם? נוסף על כך, התורה מתארת לנו את מאכל בני ישראל במדבר והמן הניתן להם "טעמו כצפיחית בדבש" (שמות טז, לא); "והיה טעמו כטעם לשד השמן" (במדבר יא, ז). עולה מכאן כי תלונת בני ישראל המזכירה קבלת דגים חינם תמוה כפליים! הן מצד זה שקשה להאמין שאכן קיבלו דגים חינם (כמאמר הספרי) הן מצד הטוב אשר כן קיבלו במדבר.

עקב אי-ההיגיון שיש בתלונות בני ישראל הבינו חז"ל כי מאחורי בקשת הדגים והבשר מסתתרת בקשה אחרת.

על פי המתואר בספר תהלים הבקשה הייתה, "וינסו אל בלבבם לשאול אוכל לנפשם" (תהלים עח, יט); על פי הגמרא (יומא עה ע"ב) הבקשה הייתה להתיר להם איסורי עריות; על פי הספרי, שהובא לעיל, הבקשה הייתה שיהיו "חינם מן המצוות" (בפרי במדבר פ"ז). הצד השווה בהסברים הוא שבני ישראל ביקשו לפרוק מעל עצמם את עול המצוות בצורה זו או אחרת.

וכן כתב המהר"ל: "זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חינם מן המצוות שלא היינו דואגים מן המצוות, והיינו אוכלים ושותים בלא דאגת המצוות" (גור אריה על במדבר יא, י).

תמוה הדבר שדור שהיה משועבד במצרים בשעבוד כבד וקשה מאוד מבכר את העול שבשעבוד על פני קבלת עול מצוות. עם שעבר שִעבוד נורא ומסיבי כל כך ועתה יצא לרווחה גדולה מכל הבחינות מה קושי יש לו לקבל את עול המצוות?

כדי לענות על קושי זה נקדים ונאמר כי בכל אדם יש שני חלקים המרכיבים את אישיותו: האחד חיצוני – גופו, והאחר פנימי – נפשו. העבדות משעבדת את גופו של האדם, את חיצוניותו, אבל נפשו משוחררת. לפעמים נוח לו לאדם לקבל עול חיצוני ובלבד שנפשו תהיה חופשייה, כמאמר הגמרא: "עבדא בהפקירא ניחא ליה" (גיטין יג).

בני ישראל התרגלו לחיות במצרים חיי עבדים, כעבד שגופו משועבד אך נפשו משוחררת, פטורה מן המצוות ומן המוסר הרגיל השורר בחברה. כאשר הם יצאו ממצרים למדבר הם התבקשו לקבל עליהם עול הנוגע לנפש, היינו עול המצוות. את העול הזה קשה היה להם לקבל ולכן הם התלוננו תלונות שונות ומשונות כדי לנסות להשתחרר מעול זה.

המסר עולה מן האמור כלפינו המחנכים הוא כפול. האחד, עלינו להקשיב טוב לתלונות תלמידינו, לא רק לנאמר אלא גם למה שמסתתר מאחורי האמירות כדי להתייחס נכון וטוב יותר לתלונה, כדי שלא נדחה בקש. השני, עלינו לדעת כי לא תמיד "עול המטלות" הניתן לתלמידנו מפריע להם ביותר, אלא שלילת החירות הנפשית שלהם בכך שלא משתפים אותם בדברים אלא כופים עליהם מטלות.

דברים שיתקבלו על הלב יהיו קלים יותר לביצוע ללא קשר לעול שהם טומנים בחובם!

 

אושרית כהן

סטודנטית בהתמחויות לתנ"ך ולהיסטוריה

 

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

בהעלותך תשעג

מחבר:

כהן, אושרית