דפי מאורות (5774-33)

 

 

חופשית. ואלו הן המצוות: נדר, הקדש, חרם וקרבן נדבה. "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה' " (כז, ב).

 

 

​

המושג "נדר" מתבאר בפירושו של הרש"ר הירש (כב, כא):

נדר הוא החלטה הנובעת רק מרצונו של אדם; ואין היא תלויה במצוות החובה המכוונות בדרך כלל את רצונו. הנודר מקבל על עצמו התחייבות וקושר עצמו מרצונו החופשי.

אם כן, למדנו מדבריו כי הדבר תלוי בבחירת האדם. אמנם המדרש על הפרשה מבאר כי מצוות אלו אינן הוראה לציבור וההתעסקות בהן דורשת זהירות רבה, אולי אף הימנעות מעשייתן:

טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם (קהלת ה, ד) [...] ר' מאיר אמר טוב אשר לא תדר, וטוב משניהם מי שהוא נודר ומשלם [...] ר' יהודה אמר טוב אשר לא תדר, וטוב משניהם מי שאינו נודר כל עיקר, אלא מביא כבשתו לעזרה ומקדישה ושוחטה.

גם מדרש הסמוך לו מבאר בעיקרו את הקושי הנעוץ בענייני נדרים:

ארבעה פתחו בנדרים שלשה שאלו שלא כהוגן והשיבן הקדוש ברוך הוא כהוגן, ואחד שאל שלא כהוגן והשיבו הקדוש ברוך הוא שלא כהוגן. ואילו הן אליעזר עבד אברהם וכלב ושאול ויפתח.

כלומר, כשהאדם נודר עליו לדעת כיצד לנדור כדי שלא תצא תקלה תחת ידיו. בסוף המדרש מובא כי הנודר ומקיים ברכה היא לו: "אמר רבי יעקב בר אבינא כל מי שהוא נודר ומשלם נדרו יהא מובטח לו שנשמעה תפלתו".

נראה כי הדברים מתבארים אף בבואנו ללמוד פשוטו של מקרא וסדרם של הפסוקים. בסוף פרק כו (פסוק מו) כותבת התורה: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה". פסוק זה מתפרש כסיכום הבא בסוף ספר או בסוף תקופה משמעותית. אם כן, מדוע חוזרת התורה וכותבת שוב פסוק דומה, אם כי  לא זהה, מיד אחר כך, בסופו של פרק כז (פסוק לד): "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי"?

יש להבחין בין המצוות המוטלות על האדם כחובה ובין המצוות שאדם לוקח על עצמו מעבר לנדרש, מתוך רצון חופשי להתקרב אל ה'. על האדם לדעת כי לא כל הרוצה לבוא וליטול את ה' יכול לעשות זאת. עליו לבנות את הקרקע המוצקה, היא הדרך הסלולה בראשונה לכל אדם – קיום מצוות ה' הוא מחויב להן. רק אז, כקומה נוספת ומתוך ערגתו לה', יתאפשר לו לקיים את המצוות הכתובות בפרק כז.

גם הברכות והקללות המובאות בפרק כו נאמרות כאזהרה לאדם כדי שיקיים את המצוות ודקדוקיהן. מדוע, אם כן, לא נכתבו בסוף הספר? אלא בא ומלמדך כי הקללות והברכות מדברות על מי שאינו חש למצוות המוטלות על האדם כחובה, ואילו המצוות הכתובות בפרק כז נתונות לבחירתו, והן יכולות להעצים את אישיותו ולשמש קומה נוספת בבניינו הרוחני. לכן הקללות לא חלות במי שלא מקיימן.

הרמח"ל כתב בפרק יג בספר מסילת ישרים: "ותראה, שכל מה שבארנו עד עתה הוא מה שמצטרך אל האדם לשיהיה צדיק, ומכאן ולהלאה הוא לשיהיה חסיד", כלומר תנאי ל"חסידות" היא ה"צדקות".

בעבודת ה', כמו בכל תחום בחיים, נדרשת מאתנו החובה להבחין בין החובות הראשוניות המוטלות עלינו ובין הקומות הבאות.

 

מקורות:

ויקרא רבה (מרגליות), פרשת בחוקותי פרשה לז, אות א.

ויקרא רבה (מרגליות), פרשת בחוקותי, פרשה לז, אות ד.

רמח"ל (תשמ"ח), מסילת ישרים, ירושלים.

 

יואב זנבר

סטודנט לתואר שני בייעוץ חינוכי

 

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

בחוקתי תשעד

מחבר:

זנבר, יואב