פרשת בחקתי

דפי מאורות (5772-33)

ירושלים המחברת, כיצד?

בתלמוד (בבלי, תענית, ה ע"א) נאמר:

אמר לו רב נחמן לרב יצחק: מהו שנאמר "בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר" – משום שבקרבך קדוש לא אבוא בעיר? אמר לו: כך אמר ר' יוחנן: אמר הקדוש-ברוך-הוא לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. וכי יש ירושלים למעלה? הן, שנאמר: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו".
 
 
מהי ירושלים של מעלה ושל מטה? הקב"ה מחכה לראות את כיסופינו ואת השתדלותנו בתפילה ובמעשה לבניין ירושלים, כדברי רבי יהודה הלוי בסוף ספר הכוזרי: "ולא תבנה ירושלים עד שיכספו אליה בניה תכלית הכוסף".
כדי שיבוא לשכון בירושלים השמימית (הרוחנית בבית המקדש), דרושה עבודה גדולה לבניית ירושלים הפיזית הממשית, לא רק בבניינים ובשכונות, אלא בהקמת חברה שתשתיתה מוסר וצדק, אהבת הזולת וערבות הדדית, כפי שנאמר בבראשית על אברהם, "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט). בהקשר זה, מפורסמים דברי הרב קוק: "אם נחרבנו ונחרב העולם אתנו בגלל שנאת חינם, ניבנה והעולם אתנו יבנה באהבת חינם" (אורות הקודש, ג, עמ' שכד).
מסתבר שגם באופן ההשתדלות לבניין ירושלים דרושה הבנה שיש מקום ליותר מדרך אחת וממילא נתינת מקום וכבוד לכל אחד.
אמר הנביא ישעיה (נד, ב): "עניה סערה לא נחמה, הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים. ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ, וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך". המילה "כדכד" מילה יחידאית בתנ"ך, ובביאורה נחלקו בתלמוד:
"ושמתי כדכד שמשותיך – א"ר שמואל בר נחמני: פליגי תרי מלאכי ברקיעא, גבריאל ומיכאל, ואמרי לה תרי אמוראי במערבא, ומאן אינון? יהודה וחזקיה בני רבי חייא. חד אמר שוהם, וחד אמר ישפה, אמר להו הקב"ה: להו כדין וכדין" (בבא בתרא דף עה ע"א).
מקור מדהים ומפליא! מחלוקת ייחודית! מי הם החולקים, מי מכריע, מה ההכרעה?
המחלוקת היא גם בשמים בין מלאכים, וגם בעולם הזה בין החכמים, היאך תיבנה ירושלים – אם מאבן השוהם, אם מאבן הישפה. ולא פחות מדהים שיש הכרעה במחלוקת, והמכריע הוא ריבונו של עולם שפסק שיהיה כזה וכזה, כדברי זה וכדברי זה, והיינו נוטריקון של "כדכד". ועוד, מה ביקשו חז"ל ללמדנו אם ירושלים תיבנה משהם או מישפה?
המהרש"א בביאורו לאגדות התלמוד מבאר ששוהם היא אבנו של יוסף. יוסף הוא המסמל את הכוח החומרי בכנסת ישראל. מאז מקדם יוסף "הוא המשביר לכל עם הארץ", ועד משיח בן יוסף שתפקידו לדאוג לצרכים החומריים של האומה. יש כאלה הרוצים לבנות כך את ירושלים בשיטת יוסף, באבן השוהם. "ואית דאמרי ישפה" – ישפה היא אבנו של בנימין שעליו נאמר: "ידיד ה' ישכן לבטח עליו", ושם בחלקו נבנה בית המקדש. יש הסבורים שכך צריכה להיבנות ירושלים בבניינה הרוחני.
ההכרעה במאבק זה היא על ידי הקב"ה: "ליהוי כדין וכדין". רק בצירוף יוסף ובנימין, בצירוף של השוהם והישפה. בחשיבות המסגרת החומרית, כאמצעי ליצוק בה את התוכן הרוחני, רק באופן כזה תוכל ירושלים להיבנות "ושמתי כדכד שמשתיך".
נוסיף ונאמר, ייתכן שבעיסוק בשאלת אופן בניין ירושלים רוצים חכמינו להציב מודל לבניין ירושלים במובנה הרחב יותר, כלומר בניינו של עם ישראל בכללו במישור החברתי והרוחני. ניתן ללמוד מכאן שדרוש שיתוף וחיבור של כל הכוחות הקיימים בעם כדי להגיע לבניין שלם. כפי שהסביר הרצי"ה קוק את הביטוי "ירושלים קדושה מכל ארץ ישראל". ה"מ" = מתוך, ופירושו שקדושתה נבנית מתוך כל הארץ. יש בעם ישראל כוחות מגוונים: אנשי תורה ואנשי עבודה; יש המשקיעים ומוסרים את נפשם למען ביטחון המדינה ויש המפתחים תעשייה, חקלאות ומדע; יש המקדמים את תחום התרבות והאמנות; וכדומה. אם נבין זאת, יקל עלינו לכבד את הזולת, להיות ערים וקשובים לצרכיו ולתת לו את המקום הראוי.
הפסוק "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" מזכיר לנו החיבור בין שמים וארץ, בין ירושלים של מעלה ושל מטה, בין שבט יוסף וכוחותיו הייחודיים לשבט בנימין וייחודו שלו. דומה שלזה כיוונו חכמינו בדרשת הפסוק בתהלים "שעושה כל ישראל חברים".
 
הרב יגאל ינאי
ראש המכינה הישיבתית הקד"צ בערד
וסטודנט לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך
 
 
 

 

 

 

מחבר:
ינאי, הרב יגאל