פרשת בלק

דפי מאורות (5771-40)
עין טובה ועין רעה
 

פרשת חקת מהווה מעבר מסוף ההנהגה הנסית במדבר לתחילת הנהגה בדרך הטבע בכניסתם לארץ ישראל. על כן מצווים בני ישראל להתכונן למלחמות בארץ.

 
 
מואב מתחיל להיות מאוים מפני בני ישראל שכובשים לאומים וארצות, ובעצם מתגלה בעם ישראל חיוניות אדירה, הופעת שם שמים. אומות העולם, ובייחוד בלק שמסמל את אומות העולם, מבינים שיש בעם ישראל רוח אדירה המאיימת עליהם, ועל כן בלק שוכר את בלעם לשירותו. חז"ל אומרים על בלעם דבר מפליא: "לא קם נביא בישראל כמשה" בתוך ישראל. אך באומות העולם קם נביא כמשה, שהוא בלעם. חז"ל מכינים את בלעם להיות נביא עם חזון אלוקי, לא דמיונות שווא ולא כישופים, אלא גילוי אלוקי. יש לשאול, למה שלח ריבונו של עולם נביא עם כוחות נבואה אדירים כבלעם? למה הוא זכה לכוח זה?
במשנה במסכת אבות[1] אנו למדים: "עין טובה מתלמידיו של אברהם אבינו, עין רעה מתלמידיו של בלעם הרשע". עין טובה היא היכולת לראות את הטוב האלוקי, עין המסתכלת עמוק, שהקב"ה בטובו רוצה להיטיב לעולם המתוקן וטוב שיצר. לעומת זאת, עין רעה לא רואה את החזון האלוקי המיטיב עם העולם.
לכאורה, המשנה מציגה שלבלעם אין את ראיית הטוב האלוקי. בלעם כולו מחפש לקלל, הולך ומקים עוד מזבח ורוצה להסתכל יותר על ישראל כדי שהאלוקים יגיד לו את הקללה. בלעם מאמין שימצא את הקללה. לבלעם יש יכולות אדירות ביחס לגילוי אלוקי, אלא  שחז"ל מלמדים אותנו שהיו לו יכולות לקחת אותם להרע. האם יש מקום לחזון אלוקי כזה?
חז"ל מלמדים אותנו[2] כי הקב"ה "רגע באפו חיים ברצונו". "אפו" זה רגע. רגע זה דבר לא מוגדר, זמני וחולף לעומת נצח. בתוך חיי הנצח הללו יש זמנים ורגעים של כעס[3] שהקב"ה כועס על המציאות שעדיין אינה אידאלית. נבואתו של בלעם ידעה להתמקד ל"רגע באפו", לרגע הכעס. בלעם ניסה בגאונותו לכוון ולהתמקד לרגע הכעס ולהוציא קללה על ישראל. בלעם היה נביא, עינו פקוחה מול החזון האלוקי. אך עינו פקוחה ל"רגע באפו" והוא מאמין שרגע זה יהיה לנצח.
אך הקב"ה עושה נסי נסים והופך את הקללה לברכה. בניגוד לרצונו של בלעם, הקב"ה מראה לו לאן הקללה הולכת – לברכה! זהו מהלך אלוקי מובנה. וזוהי ההבחנה הברורה בין עין טובה לעין רעה: עין רעה מתמקדת בקללה, בכעס, ברגע זמני ואילו עין טובה של אברהם אבינו זה ההפך – ראיית כל המהלך עם הכעס בתוכה. אך בסופו של דבר הכול לטובה ובסדר האלוקי. אברהם מתווכח עם הקב"ה על סדום ועמורה שיש שם חמישה צדיקים לדורות הבאים, וזה חלק ממהלך בתיקון העולם. זוהי ראייתו של אברהם אבינו: אם צריך להילחם–נלחמים, כי זה בסופו של דבר זמני, חלק מתהליך אלוקי ארוך.
שנזכה כולנו להידבק בדרכו של אברהם אבינו המלמד אותנו עין טובה מהי.
תהלה פולק
סטודנטית בהתמחויות להיסטוריה ולחל"פ
ובמכון הגבוה לחינוך אמוני

 


[1]    אבות ה, יט.
[2]    תהלים ל, ו.
[3]    ברכות דף ז.
 
 

 

 

 

קבצים להורדה:
מחבר:
פולק, תהלה