פרשת בלק

דפי מאורות (5772-40)
"כל מי שיש בו שלושה דברים הללו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה – תלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה – תלמידיו של בלעם הרשע" (משנה, אבות ה, כג).
 
 
​בני ישראל עוברים בשטחה של ארץ מואב. בלק, מלך מואב, מבקש לפתוח במלחמה נגדם, אולם מבין שתקיפה פיזית כנגד העם הזה היא חסרת כל סיכוי. באותה תקופה העולם כולו כבר יודע היטב שעמידותו של עם ישראל נתונה בידי שמים. לכן אין כל אפשרות להביס אותו מבחינה פיזית אם האל אינו רוצה בכך בעצמו. הדרך היחידה שנותרה לגבור על בני ישראל היא באמצעות הפעלתם של כוחות רוחניים. לפיכך מחליט בלק לשכור את שירותיו של ה'מומחה' הגדול ביותר בנושאים רוחניים – בלעם. הוא מבקש ממנו לנהל מלחמה רוחנית נגד העם היהודי.
מי היה בלעם ומה השוני בינו ובין אברהם אבינו, שלהבדיל, השתמש גם הוא בכוחות רוחניים? כדי לענות על שאלה זו ננסה לבדוק שלוש תכונות בסיסיות שהמשנה מזהה באדם:
 
"עין טובה" מול "עין רעה"אדם שיש לו "עין טובה" הוא אדם השמח בחלקו ואינו מקנא באחרים. זאת בניגוד לאדם שיש לו "עין רעה", שמחמיץ תמיד פנים למול הצלחתם של הסובבים אותו.
בבראשית יח, ב, ממהר אברהם אבינו לשרת שלושה אורחים אלמוניים שהגיעו לאוהלו, משום שהוא משתדל תמיד בכל כוחו לקרב את בני האדם לקב"ה. בלעם הוא שכיר-חרב שנרתם בשמחה למשימה שהטיל עליו בלק – לעטוף את בני ישראל בכוחות רוחניים שליליים והרסניים. בלעם יכול היה להביא לניצחונם של המואבים באופן פשוט הרבה יותר. הוא יכול היה לבחור לברך את מואב בכל הטוב שבעולם, ומכאן כבר היה מגיע מאליו הפסדם של בני ישראל. אולם במקום זאת, הוא מחליט דווקא לפנות לכיוונם של בני ישראל ולהביא עליהם קללה.
"רוח נמוכה" מול "רוח גבוהה""רוח נמוכה" פירושה ענווה. אברהם אבינו מסמל באישיותו את מושג הענווה, משום שכל פעולתו בעולם היא ללמד את בני האדם שכל כוח הקיים בידינו מקורו ביושב במרומים.
בניגוד גמור לכך, בלעם מחליט להביא קללה על עם ישראל, אף על פי שהקב"ה מביע בפירוש את התנגדותו לכך: "ויאמר אלוקים אל בלעם: לא תלך עמהם, לא תאור את העם, כי ברוך הוא" (במדבר כב, יב). בלעם, בניגוד לאברהם, ראה את הקב"ה כסוג מסוים של אליל שניתן לבחור אם לציית לו או פשוט להתעלם ממנו לחלוטין.
 
"נפש שפלה" מול "נפש רחבה" "נפש שפלה" משמעותה נפש השמחה בחלקה, לעומת "נפש רחבה", כלומר נפש תאוות בצע. כאשר אברהם אבינו עושה את דרכו אל תוך ארץ כנען הוא מוכן לוותר על חיי המותרות כדי לחיות חיים מלאי תוכן ומשמעות. הוא מוכן אף שישליכו אותו אל תוך כבשן של אש בוערת, ובלבד שלא ייאלץ לוותר על עולמו הערכי והרוחני.
בלעם, בניגוד לכך, חי את חייו במרדף בלתי פוסק אחר עושר והישגיות חומרית. הוא סוכן חופשי, שכיר חרב, אדם שמשכיר את שירותיו כדי לרצוח, ללא שמץ של ייסורי מצפון או רגשות אשם.
תלמידיו של אברהם אבינו נהנים ממידותיהם הטובות בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה – שהם יקרים בעיני כל אדם, ובעולם הבא – שמקבלים את שכרם מהקב"ה. אך תלמידי בלעם הרשע סופם גיהינום.
יזכנו ה' להידבק במידותיו של אברהם אבינו ונהיה בעלי עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה.
(מעובד מתוך אתר "אש התורה")
 
מוריה אורבך
סטודנטית בהתמחויות לתנ"ך וללימודי ארץ ישראל
 
 

 

 

 

מחבר:
אורבך, מוריה