פרשת בראשית

 

 

אך כיום לצערנו ישנם קשיים המסתירים מאנשים בעולם את הימצאות הבורא, והם מתרצים נסים בעולם הזה ע"י המדע והמקריות בלבד.[1]

הרב משה צבי נריה ז"ל מציע בספרו "נר למאור" על פרשת בראשית, בואו וננסה להניח ולומר שאם האדם היה נברא קודם העולם והיה עומד וחוזה בבריאתו –  ודאי לא היה על לבו צל של ספק בנס הגלוי המתרחש אל מול עיניו, ולא היה נותן מקום ל"התרחשויות מקריות טבעיות".

אז מדוע לא נברא קודם האדם הראשון ובכך היה סוף לתהיות ולשאלות?

במאמרו של פרופ' ישעיהו לייבוביץ על הפרשה[2] הוא מסביר כי האל אינו דמיורגוס,[3] הוא איננו נתפס כשמשו של העולם שיצר כלי מסוים, ועל כן משמעות ומהות היותו. אלוהותו של אלוהים היא בכך שהוא אלוהי – העולם ולא העולם הוא שעשהו לאלוהים. תפיסה זו באה כנגד כל צורותיה השונות של הכפירה והאתאיסטיות המזהות את אלוהים עם העולם ממש.[4] כלומר, אם  העולם לא היה נצרך, לא היה קיים האלוהים שברא אותו. כנגד אמירות מסוג זה באה התורה ומוחה – "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ".

ואולי יש להניח כי  אם האדם היה נברא קודם העולם היה נחרט בזיכרונו פלא בריאת העולם עד שלא היה מסוגל להאמין כי אלוהותו של הבורא היא מעל לבריאה זו או אחרת. אלא דווקא התהיות והאין סוף שאלות מעידות על הימצאותו האין סופית וחסרת התכליות הנתפסות בשכל בשר ודם, ועלינו מוטלת המשימה להאמין בו ובבריאותו בלב שלם למרות כל הבלבולים והקשיים.

נוסף על כך, מוסיף במאמרו הרב נריה זצ"ל כי אמנם לא חזינו, לא אנחנו ולא האדם הראשון, בבריאת העולם ובהבנת השתלשלות הדברים, אך בימנו אנו – שרשרת ניסים ופלאים מתרחשים גם הם לנגד עינינו. לעיני כל הדורות האחרונים מופיעה מסכת של גאולה שכולה הפלא ופלא, ורק עיניים עיוורות אינן רואות את מעשי ה' הגדולים המתרחשים במציאות שלנו. ומוסיף הרב, כי לכל מאורע כשלעצמו אולי ניתן לצרף תירוץ הגיוני, טבעי ואף מקרי, אך כאשר ניגש לסקור את כל שרשרת המאורעות מתגלות לפנינו חוליות חוליות המשלימות את חברותיהן – ומהן עולה כי רק יד ה' הגדולה מסוגלת לחבר. כל שעלינו לעשות הוא להסתכל במעשה בראשית