פרשת בשלח

דפי מאורות (5772-16)
אמבטיה של גאולה
 
לאחר הפרשות הקודמות שבהן תואר השעבוד הקשה ומכות מצרים, מופיעה בתרועה גדולה הישועה שעם ישראל ציפה לה במשך שנים רבות: יציאת מצרים, היציאה ברכוש גדול, קריעת ים סוף והתלכדות ישראל לעם, בד בבד עם נסי הקב"ה.
 
 

בגמרא, מגילה מובא:
אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה: כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער. "ויהי בימי אחשורוש" – הוה המן (אסתר א), "ויהי בימי שפט השפטים" – הוה רעב (רות א).
חז"ל אומרים על המילה "ויהי" שבתחילת הפרשה "ויהי בשלח פרעה את העם", שהכוונה ל"וי וי" שמשמעותה צעקת מצוקה. אם כן עלינו לשאול מהו הצער כאן? הרי כאמור יציאת מצרים היא דבר חיובי וישועה שמחה לעם שבע הצרות.
מתוך כלל הפירושים לקושיה, בחרתי להביא את דברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל בספרו "דברי מרדכי", המביא פרשנות ברוח השמחה של הפרשה ומסביר באמצעות מדרש (משמות רבה) שמדובר בצעקתו של פרעה:
אמר רבי לוי: משל לאחד שהיה לו שדה והיה בה גל של צרורות (שדה מוזנח מלא אבנים) עמד ומכרה לאחר.           עמד אותו האיש שקנאה והעביר אותו הגל מתוכה ומצא תחתיו מים חיים, נטעה גפנים עשאה שורות שורות. נטע בה כל מיני בשמים נטע בה רימונים העמידה על קנים בנה מגדל בתוכה והושיב בתוכה שומר. כל מי שהיה עובר עליה היה משבחה. עבר עליה אותו האיש שמכרה ראה אותה מליאה כל טוב, אמר: "אוי לי שכך מכרתי! אוי לך שכך הוצאתי מידי!".
כך היו ישראל במצרים גל של צרורות, שנאמר (שיר השירים ד): "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום". אך בעת הישועה מביא המדרש פירוט רב על פריחת ישראל, עד שהיו הבריות רואים את ישראל היו משבחין אותן.    
כשפרעה ראה אותם בתפארתם, שורות שורות של כוהנים לוויים וישראלים, דגלים דגלים, התחיל לצעוק ואמר: אוי לו לאותו האיש שכך הוציא מתחת ידו לכן נאמר: "ויהי בשלח פרעה".
התבוננות במדרש מאירה את מהות ישועת ה' שאינה חידוש ויצירת יש מאין בישראל. אלא שהקב"ה מתמקד בתכונות ובמצבים שהיו בעוכריהם של ישראל ומהם מעצים את הישועה. עם ישראל בעל פוטנציאל אדיר ותכונות נפלאות שאמנם מתבטאות במשבר ובגלות, אך מתפתחות עם רווח ההצלה. "גן נעול אחותי כלה", היכולת האמתית אינה יכולה לבוא לידי ביטוי אלא במצב האמתי והנכון של ישראל, השחרור מעול זרים וכניסה תחת כנפי השכינה.
עוד מביא הרב זצ"ל חיזוק לדבריו בפירוש אחר הטוען שמדובר לא בצעקתו של פרעה, אלא בצעקת ישראל. במצרים שררה אנדרלמוסיה בקן המשפחתי. משפחות פורקו: ילדים נלקחו מהוריהם, גברים ונשים עבדו בפרך בשדה ובבתי המצרים. עם הליכוד מחדש חששו שמא יישא אח את אחותו, אב את בתו וכדומה. בגמרא, יבמות דף לז מובא: "ואלו הן ספקן [אנשים שאסור להם להתחתן מפני שיש ספק בייחוסם] שתוקי ואסופי וכותי". ילד שאינו מכיר את הוריו אינו יכול להתחתן משום שעל כל אחד ניתן לחשוש שמא הוא אסור עליו בחיתון.
לדבריו של הרב אליהו זצ"ל, הקב"ה נותן מענה לצעקתם של בני ישראל בדרך נוספת המופיעה במסכת קידושין. שם נאמר שאם התינוק אינו נראה זרוק ועזוב והוא לבוש יפה ומטופל, אין עליו חשש שאמו נתעברה מפסול ועל כך באה הישועה לישראל, שכתוב ביחזקאל (טז): "וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך ואסכך בשמן. ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי". הקב"ה רוחץ את ישראל הרצוצים מצרות, מלביש אותם במלבושי מלכות ועוטף אותם בענני הכבוד. כך הוא מגלה שמעולם לא עזב את ישראל וממילא לעולם אין להם דין אסופי.                                                                                              
כאן שוב ניתן לראות את חסד ה' בהסירו את הסיגים ואת הלכלוך שדבקו בישראל בשהותם בגלות תחת שעבוד זרים, בחישוף המהות האמתית של ישראל כבני מלכים וטיהור הברית בינו וביניהם. אז היו ראויים ישראל ל"מקדש ה' כוננו ידיך" ומסע במדבר שבסופו המנוחה והנחלה בארץ ישראל עם בית המקדש.
 
רחל קדושים
סטודנטית במסלול למחול ותנועה

 

מחבר:
קדושים, רחל