פרשת דברים

דפי מאורות (5771-44)
מהמדרש למעשה
 

פרשתנו מציינת את בקשת הקב"ה מעם ישראל בעניין ההליכה מהר סיני: "רב לכם שבת בהר הזה [...] פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי [...] באו ורשו את הארץ".

 
 
הקב"ה פונה לבני ישראל הנמצאים עדיין בהר סיני ואומר: "רב לכם" – אתם יושבים פה זמן רב, "פנו וסעו" – צאו מחורב לארץ ישראל.
בתגובה לבקשת הקב"ה התורה מספרת שעם ישראל רק  נוסע מהר סיני. "ונסע מחֹרב", אך לא פונה.
כזכור, ספר דברים נקרא גם בשם "משנה תורה". לכן, על מנת לבאר את העניין, נעיין בספר במדבר בפרשת בהעלותך. שם מתארת התורה בפעם הראשונה את הליכת עם ישראל מהר סיני. ומיד לאחר תיאור זה היא מציינת: "ויהי בנסוע הארון" ומציירת אות "נ" הפוכה בתחילת הפסוקים ובסופם.
רש"י מסביר שמטרתן של אותיות ה-"נ" ההפוכות היא ליצור מעין "מאמר מוסגר" כדי "להפסיק בין הפורענויות לפורענויות".
מבט בפסוקים מגלה לנו שהפורענויות המופיעות לאחר מאמר זה הן חטא המתאוננים וחטא המתאווים, אך קריאת הפסוקים הקודמים למאמר המספרים על נסיעת ישראל מהר סיני "ויסעו מהר ה' ", לא מגלה לנו מה הן הפורענויות הראשונות שאותן בא המאמר להפסיק.
הכלי יקר מסביר שהפורענות הראשונה היא "שהאנשים שנאו את הארץ ונתישבו בהר זה ישיבה של קבע ולא פנו פניהם אל הארץ". לכן הקב"ה מבקש מעם ישראל בפרשתנו "פנו וסעו, שכשתלכו מן הר חורב מקום שלמדתם עליו תורה תפנו פניכם אל הארץ מקום שמירת התורה כי לא המדרש עיקר אלא המעשה". כלומר, עם ישראל העדיף להישאר בהר סיני, מקום ה"מדרש" של לימוד התורה, ולא רצה לפנות וללכת אל ארץ ישראל, מקום ה"מעשה" של קיום המצוות.
קריאתו של הקב"ה לעם ישראל "פנו וסעו" משמעותה פנו מהתפיסה המוטעית השמה דגש על לימוד התורה בלבד וסעו לכוון ארץ ישראל – "מקום מיוחד לקיום המצוות".
מגמת לימוד התורה בהר סיני היא יצירתו ובנייתו של מטען רוחני שישמש להקמה מעשית בארץ ישראל.
אולם עם ישראל טרם הפנים את בקשת ה' ולא פנה מתפיסתו המוטעית. לכן, כאשר נפגשו שוב עם ישראל עם ארץ ישראל התוצאה הייתה חטא המרגלים.
רק בעקבות העונש הגדול שעם ישראל קיבל הוא הבין את טעותו והפנים את בקשת ה'. ואכן, מיד בפסוקים לאחר חטא המרגלים כתוב: "ונפן ונסע": בני ישראל פונים ונוסעים, פונים מדעתם ותפיסתם המשובשת ונוסעים לכוון ארץ ישראל.
בהקבלה לחיינו כיום, ברור שישיבה תחת ענני הכבוד נעימה יותר מלחימה עם טנקים ושאיפה של ענני אבק וכן למות באוהלה של תורה "נוח" יותר מאשר למות בשדה הקרב ח"ו. אולם, המטרה היא לא רק ללמוד תורה אלא גם לקיים את התורה. אמנם הכרחי שיישאר גרעין שילמד כל הזמן תורה, אבל עם ישראל בתור עם צריך גם לפנות ולנסוע בחיי המעשה על ידי קידוש שם שמים.
מגמתה של לימוד התורה בהר סיני היא לקחת את המטען הרוחני ולהקים אתו ממלכת כוהנים ומדינה קדושה.
יחד עם זאת, גם כשעם ישראל עזב את ההר, לקח אתו תמיד את לוחות הברית, שסימנו הר סיני קטן בקרב המחנה.
אל לנו לטעות ולחשוב חלילה שכאשר אדם מגיע לשלב שהוא למד ובנה קומה תורנית יציבה בישיבה ומחליט שעליו לצאת מבית המדרש, הוא מתנתק מלימוד התורה. נוסף על כך, שלא יגיע ח"ו למצב שזרם החיים יגרום לו לשקוע בחומריות, שזו הייתה הפורענות השנייה שעליה כתב רש"י בפרשת בהעלותך, שם העם הגיע לגשמיות יתרה.
לסיכום, אל לנו רק ללמוד תורה ולשכוח את קיומה, אך גם אל לנו לשקוע בגשמיות ולשכוח את התורה. אלא נשלב בין התורה לקיומה בארציות ועל ידי זה נגיע לבניית ממלכת כוהנים ועם קדוש בארץ ישראל.
 
אורן יהודה
אברך בכולל  אורות יעקב, רחובות
 
 
 

 
 

 

 

 

מחבר:
יהודה, אורן