דפי מאורות (5771-14)

עשר המכות ולקחן

 

בפרשתנו מוזכרות חלק מעשר המכות, והמפרשים מתעמקים ומתחקים אחר המטרות שלהן. כשאנו ממיינים את כל המטרות ניתן למנות שלוש עיקריות:

​

 

1.    להביא את המצרים לאפשר את יציאת עם ישראל, לאפשר את גאולת ישראל: "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה" (ז, ו);

2.    להראות את גודל ידו החזקה של ה' הן למצרים הן לכל הגויים: "וידעו מצרים כי אני ה";

3.    לחנך את בני ישראל ולהגביר את האמונה בה': "וידעתם כי אני ה' אלוהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" (ז, ז).

המכות למעשה באות לחנך את בני ישראל ולחזק את רוחם: המשפיל יושפל והמושפל יתחזק. בל נשכח שמדובר בעם שהיה משועבד ומושפל ברוחו, שמטרת פרעה בגזרותיו הייתה להשפיל אותו עדי עפר. לפני הוצאת העם הזה יש צורך להעלות לו את דימויו העצמי ולהעלות את ערכו העצמי על ידי זה שהעם שהשפיל יושפל. רק כשהעם המושפל יורם ויתחזק נפשית, אז עם ישראל יכול לאזור עוז ולצאת ממצרים. אם כן, אנו רואים שבעצם מלבד המטרה המיידית של הוצאת בני ישראל ממצרים, יש מטרות מתלוות חשובות לא פחות ואולי אף יותר הבאות לפרסם את גודלו ואת חוזק ידו של ה' הן בין הגויים הן בעיני ישראל.

על התנהגות בני ישראל בזמן שעבוד מצרים אפשר ללמוד על ידי סיפור המובא בספר "פרפראות לתורה":

אחד מגדולי הסוחרים בפרשבורג נכנס פעם אצל החתם סופר והחל לתנות באוזני הרב את צרותיו. "רבנו", קרא האיש בעיניים דומעות, "הנני ידוע בעיר הזאת כאיש עשיר אך לאחרונה הגיעו עסקיי המסועפים למבוי סתום והנני זקוק בשעה זו לברכתו ולעידודו של הרב". "גם אני שמעתי", שיסע החתם סופר את דברי הסוחר, "שאחיך הוא עני מרוד ומטופל במשפחה גדולה, ואתה אינך תומך בו כל עיקר חרף מצוקתו הרבה".

 

הסוחר חש שלא בנוח למשמע דברי הרב והשיב בנימה של הצטדקות: "הנה סיפרתי זה עתה לכבוד הרב עד כמה ירוד בזמן האחרון מאזן העסקים שלי ואיך אוכל במצבי הנוכחי עוד לתמוך באחרים?!" "אשיב לדבריך ברעיון קצר מפרשת השבוע", השיב החת"ם סופר. "בשעה שבני ישראל נאנקו תחת עול המצרים שמע כל אחד מהם גם את האנחה של אחיו-חברו וכאב את כאבו ואת סבלו ובשכר זה שבני ישראל גילו רגש של אחווה ורעות זה לזה, הקב"ה שמע את נאקתם והוציא אותם מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה".

אם כן, על פי החתם סופר, מה שכתוב שה' שמע את נאקת בני ישראל וחש לגאלם היה בזכות זה שכל אחד הִטה אוזן לשמוע את קול אנחתו של חברו. אילו כל אחד היה צועק וזועק רק על מצבו, אולי חס וחלילה לא היה ה' מטה אוזן.

זה המסר: תפילת האדם המתקבלת היא תפילה המתחשבת בסביבה ובצרכיה ושבמילויה אין שום היזק לזולת המתפלל, ואדרבה, מילוי הבקשה צריך להיות בו שפע וטובה לסביבה.

שלמה המלך ציין בתפילתו המפורסמת: "ולא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים" (יומא נג, ע"ב). הכוונה היא בזמן שהעולם זקוק לגשם, המתפלל על הפסקתו, בשל הצורך של נסיעה, הרי תפילתו אינה מתקבלת משום שיש בה נזק לעולם.

אם כן, האדם צריך להיות זהיר מאוד במעשיו ובהתנהגותו שלא יזיקו לזולתו ויקפיד תמיד לעשות רק דברים שיש בהם תועלת לו ולאחרים. כל פעולה שיש בה אפילו ספק שיצא ממנה נזק לזולתו, הרי על פי הנ"ל אדם צריך להימנע מלעשותה, אף אם על ידי זה הוא מונע מעצמו טובה.

שנזכה בעז"ה להיות רגישים לסביבה וערים לצורכי הזולת, ונצליח לקיים את "ואהבת לרעך כמוך" ומתוך כך שבע"ה הקב"ה ישמע את צעקתנו ונזכה במהרה לגאולה שלמה.

 

 

 

 

 

מחבר:

הדר לוי - סטודנטית במסלול לחינוך מיוחד