פרשת ואתחנן

דפי מאורות (5773-45)
תחנוני משה כסמל לענוותנותו
 

"ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר [...] אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג, כג–כה).

 

פרשתנו מתחילה בתחנוניו של משה להיכנס לארץ. רש"י מסביר "תחנון", מלשון מתנת חינם. משה בענוותנותו מבקש לקבל רשות להיכנס לארץ ישראל כמתנה מהקב"ה, כיוון שלדעתו חטאו מונע ממנו להיכנס אליה. ענוותנותו של משה לא נותנת לו להתהדר בשאר מעשיו הטובים ולבקש מחילה על חטאו במי מריבה. משה מבין כי על חטא זה הוא מקבל עונש ושאין לו את היכולת לכפר על כך. לכן הוא מבקש את ביטול העונש כמתנה.
בגמרא (סוטה יד ע"א) מצאנו את דרשתו של רב שלמאי, שמנסה להבין מה הביא את משה להתחנן על הכניסה לארץ:
מפני מה נתאוה משה רבנו ליכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא, כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי.
דרשה זו מנמקת את תחנוניו של משה בנימוק נוסף. לא רק שמשה מבקש מחילה על חטא שחטא, המונע ממנו את הכניסה לארץ, אלא שהוא מבקש מהקב"ה לאפשר לו להיכנס לארץ כדי לקיים מצוות נוספות שאין באפשרותו לקיימן במדבר. אין מדובר רק במצוות התלויות בארץ המוכרות לנו, אלא במצוות נוספות שבני ישראל לא קיימו במדבר. מצוות רבות בתורה מתחילות במילים "כי תבואו אל הארץ" וכדומה, ובמדבר לא זכו לקיימן.
מדרש אחר (דברים רבה, פרשה ט, ט) מביא שמשה היה מוכן אף לוותר על מעמדו כמנהיג כדי לזכות ולהיכנס לארץ:
הידיעה שעם הירידה ממעמדו כמנהיג באה ירידה ביכולותיו הרוחניות היא שמרתיעה את משה, אבל עצם התואר אינו מעניין אותו.
דברים דומים אנו מוצאים במדרשים המתארים את יחסו של משה למנהיגים מאוחרים יותר. בגמרא (סנהדרין כא ע"ב) מובא:
תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אלמלא קדמו משה [...] ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו – נשתנה על ידו הכתב [...] וכתיב "וכתב את משנה התורה הזאת", כתב הראוי להשתנות.
רש"י על גמרא זו מביא ששינוי הכתב על ידי עזרא נרמז כבר על ידי משה: "רמז לנו משה רבינו שכתב שבימיו עתיד להשתנות מן עברי לאשורית". היינו, משה רואה ברוח הקודש שעזרא ישנה את צורת הכתב, מכין לשינוי הזה מקום ומכנה את התורה "משנה תורה", מלשון שינוי.
הדבר בולט בסיפור המתייחס לרבי עקיבא (מנחות כט ע"ב):
אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות [...] אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות [...] חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו: ריבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?
מלכתחילה סירב משה לקבל את המנהיגות, מרוב ענווה, כמו שאמר בהתגלות הראשונה (שמות ג, יא): "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים". בסוף ארבעים שנה היה מוכן לוותר עליה לטובת יהושע ובלבד שייכנס לארץ כדי לקיים את מצוותיה; היה מוכן שהתורה תשתנה על ידי עזרא; והיה מוכן שנתינת התורה תהיה על ידי ר' עקיבא, שכן חשב שהוא ראוי לכך יותר.
ענווה זו הביאה את משה מלכתחילה להתחנן על מחילת החטא היחיד שלו בתקווה שיזכה להיכנס לארץ, ואפילו לא בתור המנהיג.
 
אלישבע פרידלנדר
סטודנטית בהתמחויות ללימודי ארץ ישראל
ולחינוך חברתי קהילתי, ובמכון הגבוה לחינוך ואמונה


 
 
 

 

 

 

מחבר:
במברגר, אילת