דפי מאורות (5776-11)

סרח בת אשר – דמות מפתח

 

אחת מהנשים הבולטות בתנ"ך המוזכרת בחטף בפרשה עם רדת משפחתו הענפה של יעקב למצרים, היא שרח בת אשר. שרח היא אחת הנשים המיוחדות בתנ"ך שעצם אזכור שמה מביא את חז"ל להבנה שהיא דמות שונה ומיוחדת בנוף המקראי.

 

 

​

אחד התפקידים המפורסמים שהטילו על שרח, הוא לבשר ליעקב שיוסף חי. שרח, בחכמתה הרבה וכיאה לכוח נשי שמבשר על חיים, בוחרת לספר לסבא על הידיעה הנוראה 
הזו – בשירה.

מפתיע, אבל מסתבר שלא. שרח הבינה שאם היא תספר לסבא הלא צעיר על ידיעה שכזו, הוא יכול ממש להיפטר מן העולם. לכן, על פי המדרש, היא ניגנה לו את זה.

יעקב התפלל תפילת עמידה והיא הסתובבה סביבו עם כינור ושרה לו בחרוזים: "יוסף במצרים? יולדו לו על ברכיים – מנשה ואפרים?". הדברים נכנסו ללבו וכאשר ראה את העגלות ששלח יוסף הוא הבין כי בנו יוסף אכן חי ואף בירך את שרח בחיי נצח.

אך פה לא הסתיים תפקידה של שרח. היא המשיכה לשמש מקור חכמה וביטחון בעם ישראל, והיא מוזכרת בכמה מקומות בתורה, חלקם אף בהפרש של מאות שנים אחד מהשני, וכאן המדרשים מטילים אור אחר על דמותה.

בפעם הראשונה ששרח מוזכרת היא ברדת משפחתו של יעקב מצרימה: "וּבְנֵי אָשֵׁר, יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם" (בראשית מו, יז). לאחר מכן, בספר במדבר המונה את בני ישראל שיצאו ממצרים, ובהם, "וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר, שָׂרַח" (כו, מו).

מכאן מבינים ששרח ירדה למצרים עם בני משפחתה, עלתה אתם, ואף הייתה אתם במדבר. אך לפני כן מסתבר שהיא הייתה משפיעה ישירה על הגאולה. על פי שני מדרשים שונים היו לשרח שני סודות גאולה שהופקדו אצלה מאביה. הראשון, האדם שיגאל את עם ישראל ממצרים, ובלשון במדרש:

וכלם [סודות הגאולה] לא נמסרו אלא לאברהם אבינו [...] ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף שנאמר: "ואלהים פקוד יפקוד אתכם". ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו [...] ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו, וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה: בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך. אמרה להם: אין באותו ממש. אמרו לה: והרי אמ' פקוד יפקוד אלהים אתכם. אמרה להם: הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא פ"א פקוד יפקוד. מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו שנאמר: "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו" (פרקי דרבי אליעזר מח, ב).

התפקיד השני, במציאת עצמות יוסף:

"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ" (שמות יג, יט) [...] ומשה מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף? אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, והיא הראתה למשה קבר יוסף. אמרה לו: במקום הזה שמוהו. עשו לו מצרים ארון של מתכת, ושקעוהו בתוך נילוס. בא ועמד על נילוס נטל צרור וזרק לתוכו וזעק ואמר: יוסף יוסף, הגיעה השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו. תן כבוד לה' אלהי ישראל ואל תעכב את גאולתך, כי בגללך אנו מעוכבים. ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך [אם לא תעלה את ארונך תישאר אתה כאן ואנחנו נצא ממצרים פטורים מהשבועה]. מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה (מכילתא דרבי ישמעאל).

רק בשני מדרשים אלו מבינים את השפעתה הרבה של שרח, והיא מופיעה בתנ"ך פעמים ספורות. על פי המסורת, שרח חיה עוד שנים רבות ויש הסוברים שהיא חיה גם בתקופת דוד המלך ואף שנים רבות לאחר מכן, כאשר ישבו החכמים ולמדו על קריעת ים סוף.

הלוואי שנזכה כמו שרח להשפיע על עם ישראל.

(מתוך "ויקיפדיה" ומאמרו של מנדי קמינקר, "סרח – או שרח – בת אשר: סיפור חייה של דמות מרתקת, במדרש ובאגדה").

 

מוראל חורי

סטודנטית בהתמחויות לספרות ולחינוך חברתי קהילתי

 

 

 

קבצים להורדה:

ויגש תשעו

מחבר:

חורי, מוראל