פרשת ויגש

דפי מאורות (5772-11)
חכמתו של יוסף
 
לאחר שניסה יוסף את אחיו בפרשה הקודמת, דבר שגרם להם להביא את בנימין למצרים וניסה, לפי הפשט, לגרום להשארתו שם, פרשתנו מתארת את הנקודה המדויקת שבה הוא מחליט להתוודע אליהם. הוא מנסה אותם לראות כיצד ינהגו באחיו הקטן. האם הקנאה שגרמה להם להרחיק אותו מבית אביו במכירתו לנוכרים לעבד מפעמת בהם גם לגבי אחיו הקטן, או אם יוכיחו הם אחווה אמתית ויהיו מוכנים למסור את נפשם למענו? כאשר ניגש יהודה לדבר עם המשנה למלך מצרים הוא מוכיח אומץ ומסירות נפש למען בנימין, וניתן לראות בכך את התיקון למכירת יוסף.
 
 
 
יהודה פונה אל המנהיג המצרי הרם, מבחינתו, ומספר לו את הקורות אותם. הוא מציין כי אביו אמר להם שלא יוכל לעמוד בכך שבנו בנימין לא ישוב אליו. טרם לכך הוא ציין כי כבר קודם הבאת בנימין כשביקש זאת מהם, אמרו לו כי "ועזב את אביו ומת" (בראשית מד, כג) וכעת צפוי מראש כי אם לא יאפשר את חזרת בנימין גורלו של יעקב יהיה עגום. עוד הוא מציין את עניין הערבות האישית שהוא ערב בה לשובו של בנימין, ומציע למלא את מקום בנימין. הוא מציין גם פן רגשי אישי: "פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" (בראשית מד, לד). החשש האישי לשלומו של יעקב כה גדול עד כי הוא מעדיף להישאר במצרים כדי שלא יחזה בסבלו ובגורלו של יעקב לאחר שייוודע לו כי גם בנימין לא ישוב. בנקודה זו, של האהבה המשותפת ליעקב, יחד עם מסירות הנפש עבור אחיו הקטן, אז "ולא יכול יוסף להתאפק" (בראשית מה, א). זוהי נקודת שיא שבה יוסף מחליט לחשוף את זהותו האמתית ולסיים את ה"הצגה". בנקודה של האהבה ומסירות הנפש הוא כבר יודע מה שרצה לדעת, כבר הוכיחו לו את שביקש, הוא יודע שאין "מכירת יוסף" בפעם השנייה. להפך, שותפות הגורל עם בנימין היא טוטלית ומאוחדת, עד כי מוכן יהודה, האח המנהיג, לוותר על המשך חייו בבית אביו ובקרב משפחתו ולשהות במאסר בנכר במקומו.
יוסף בוכה בנוכחות האחים לפני שהוא מתוודע אליהם סופית. על הבכי נאמר: "וישמעו מצרים וישמע בית פרעה". אומר הבן איש חי בספרו "עוד יוסף חי" כי הבכי הרם הזה היה בשל ראייתו של יוסף ברוח הקודש את הייסורים הקשים שעתידים אחיו לבכות עליהם כשיתגלגלו בעשרה הרוגי מלכות. מאחר שצייר בדמיונו את קולות הבכי של אחיו הרים את קול בכייתו ביותר, כנגד כל הבכי שעתידים אחיו לבכות. לכן שמעו אותו מצרים ובית פרעה (רבנו יוסף חיים זצוק"ל "עוד יוסף חי- דרשות", הוצאת ישועה בן דוד סאלם, ירושלים תשנ"ב, עמ' קט). אם כן, בכי זה אף הוא מסמל את ייחודיותו של יוסף.
חכמתו האדירה של יוסף ניכרת בהתנהגותו. הוא לא גילה את זהותו עד שעמד על המצב. דבר זה מלמד אותנו עד כמה חשוב לראות דברים מהצד בטרם נכריע בהחלטה מסוימת. כמו כן, כמה כדאי לעתים לשמור דברים בלבנו ולא "לרוץ ולספר", כפי שגם מובא בגמרא: "אמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" (בבלי, בבא מציעא מב ע"א).
דבר נוסף שניתן ללמוד מיוסף הצדיק הוא כיצד להיות איש אמונה. כיצד באופן נעלה הוא אינו שומר טינה לאחיו על המכירה אף כי עבר תלאות וייסורים בעקבותיה. הוא מבהיר לאחיו כי הכול מאתו יתברך ואל להם לחשוש מפניו. יוסף מראה גדלות נפש בהשאירו את העבר מאחור ובהירתמותו המידית לטיפול במשפחת יעקב ודאגה לרווחתם בימות הרעב שפקד את האזור. מי ייתן שנזכה ללמוד מהתנהגות אדירי עולם ולהמשיך יפה את השלשלת.
ציביה מילנדר זכאים
סטודנטית בהתמחות לאנגלית
 
 
 
 

 

 

 

מחבר:
מילנדר זכאים, ציביה