דפי מאורות (5774-12)

"כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם, איש אשר כברכתו ברך אותם" (ויחי, מט, כח).

יש שני סוגי ברכות: האחד, ברכות של עמך בית ישראל, של יהודים פשוטים; השני, ברכות של הצדיקים ושל האבות הקדושים.

 

 

ברכות של איש לרעהו, של יהודים פשוטים, הן איחול, תקווה של דבר מה טוב שיקרה בעתיד, כיסופים, רצונות, ואין לזלזל בהן. ברכה זו אינה בהכרח מתקיימת תמיד ולעתים אין היא לטובת המבורך ואולי גם פוגעת בו, על אף שהמברך רוצה אך ורק בטובת זולתו.

לעומת זאת, ברכות האבות והצדיקים נאמרות בנבואה. הצדיק מתבונן בשורש נשמתו של האדם ומבחין בכוחותיו המיוחדים לו. הצדיק בברכתו מעצים כוחות שיש באדם ואף מגלה וחושף לו כוחות שהיו חבויים מעיניו עד כה. אור החיים הקדוש מפרש שם:

"איש אשר כברכתו" – פירוש הראוי לו כפי בחינת נשמתו וכפי מעשיו, כי יש לך לדעת כל הנפשות כל אחת יש לה בחינת המעלה [מעלה מיוחדת], יש שמעלתה כהונה, ויש מלכות, ויש כתר תורה, ויש גבורה, ויש עושר, ויש הצלחה, ונתכוון יעקב לברך כל אחד לפי ברכתו הראוי לה [לנשמה]. המלך [יהודה] מלכות, והכהן (לוי) כהונה, וכן על זה הדרך.

ברכות יעקב הן ייעודי השבטים אשר אמורים לבוא לידי ביטוי לאחר יציאת מצרים והכניסה לארץ. בברכתו לבניו יעקב מחזק כל אחד מהשבטים בכוח המיוחד לו שאותו יתרום לבניין קומתו של עם ישראל.

לדוגמה, יעקב אבינו מברך את יוסף הצדיק כי "מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת ברכות שדיים ורחם" (מט, כה). גם בברכה זו הוא מעצים את הנקודה הפנימית החזקה של יוסף.

הנתיבות שלום מסביר שיוסף הוא מידת היסוד. הוא היסוד של הכול, גם של העניינים הרוחניים וגם של העניינים הגשמיים. יוסף קידש את ארץ מצרים והביא אותה למדרגה גבוהה יותר כדי שעם ישראל יוכל לבוא לשם (עניין רוחני) והוא גם הציל את מצרים מהרעב (עניין חומרי). הדבר רמוז גם בחלומותיו של יוסף. הוא חולם שכל האלומות משתחוות לו – סימן שכל העניינים הגשמיים תלויים בו, וגם כל הכוכבים וגרמי השמים – שהם כל העניינים הרוחניים. לכן ברכתו של יוסף הצדיק כוללת את כל העניינים הרוחניים ביותר ("ברכות שמים") והעניינים הגשמיים ביותר ("תהום רובצת תחת").

גם בימינו על כל אחד לדעת את תפקידו ואת מקומו. אל לו להתקנא בתפקיד חברו ולא להתגאות עליו, אלא לדעת להעריך ולשמוח בתפקידו. רש"י מחדש לנו עוד חידוש מופלא, שאף על פי שלאדם יש כוח אחד דומיננטי ובולט הרי שבכל אחד יש את הכול וממילא דבר זה מאפשר שבשעת הצורך יוכל לסייע לחברו ולהתחבר עמו או אף למלא את תפקיד חברו כשזהו צורך כלל ישראל. הרמב"ן (בראשית מט, י) מוסיף שאחר שאדם ממלא את תפקיד חברו, עליו לדעת, בענווה, להחזיר לו את תפקידו. וזה לשון רש"י:

"בירך אותם" – לא היה לו לומר אלא "איש אשר כברכתו ברך אותו" מה תלמוד לומר "ברך אותם" [...] יכול שלא כללן כולם בכל הברכות? תלמוד לומר "ברך אותם" – שכל אחד קיבל את הברכות כולן.

כמחנכות, כמורות וכאימהות עלינו לנסות לברך את תלמידינו ואת ילדינו מתוך הכרה בנקודות החזקות שלהם, ועל ידי כך נעצים את תפקידם המיוחד.

יהי רצון שנזכה לראות בעין טובה, מעריכה ומכבדת את השבטים השונים על תפקידיהם המיוחדים; שנזכה מתוך אותה ראייה כללית והבנה שכל אחד נברא כדי להוסיף ולקדם את כלל ישראל, למצוא, כציבור וכיחידים, את תפקידנו ולעשותו במסירות נפש.

 

מקורות

הרב אביגדור הלוי נבנצאל, שיחות לספר בראשית, שיחה לד, עמוד שנז.

הנתיבות שלום לחומש בראשית, "ברכת יוסף", עמוד שיח.

הרב גור גלון (ר"מ בישיבת הר ברכה), דבר תורה לפרשת ויחי, מאתר הישיבה.

 

נעמה כ"ץ

סטודנטית בהתמחויות למחשבת ישראל ולמתמטיקה

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

ויחי תשעד

מחבר:

כ"ץ, נעמה