פרשת ויחי

דפי מאורות (5772-12)
"חסד ואמת"
 

לפני מותו יעקב אבינו קורא לבנו יוסף ומבקש ממנו: "אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים" (בראשית מז, כט). רש"י מפרש: "חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול". בשפתי חכמים מקשים שהרי מצינו ששילם יעקב ליוסף, שהרי נאמר "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך" (בראשית מח, כב).

 
 
עונים בעלי שפתי החכמים שבזמן שביקש ממנו לא ידע שיברך אותו על כך. אולם בעיון במושג "חסד של אמת" ניתן לענות לשאלה זאת בצורה עמוקה ובהירה.
הרב אדם סיני בספרו "התורה האדם ומה שביניהם" מסביר שיש ארבע בחינות של השפעה וזהו סדר מדרגתן:
א. אדם העושה מעשה של השפעה כדי לקבל תמורה גשמית מוכרחת כמו כסף;
ב. אדם העושה מעשה של השפעה כדי לקבל תמורה מופשטת התלויה בדבר מחוץ לעצמו, שתלויה ברצון הבריות, כמו כבוד;
ג. אדם העושה מעשה של השפעה בהצנע לכת, שמסתיר את עצמו ואינו מבקש שום תמורה אלא את כל תמורתו בכך שנתן לנצרך ומכך את כל הנאתו ואת אושרו;
ד. אדם העושה מעשה של השפעה בקבלתו, שיכול לומר אני רוצה לקבל חיוּת (תענוג) ובקבלתי את התענוג מהנותן, אני משפיע.
לדעתו של הרב סיני, ההשפעה הרביעית היא חסד של אמת. בכל שלוש הבחינות הראשונות, אף שכל אחת על פי דירוגה גדולה מקודמתה, אין היא מגיעה לתכלית ההשפעה. הנותן מגיע לתכלית ההשפעה כשהוא מעביר את ההרגשה שהוא מקבל את המתנה בזכות עצמו, בלי שום הרגשת בושה. אולם מצד המקבל, ההשפעה הגדולה ביותר היא שעצם קבלתו תהיה מתוך רצון להשפיע לנותן המתנה, לקבל בגלל שהנותן רוצה שהוא יקבל.
לכאורה, דווקא בבחינה הרביעית שהיא החסד של האדם המקבל, הוא מערב את הרצון העצמי שלו יחד עם פעולת הקבלה. אך לאמתו של דבר זהו החסד האמתי שניתן לקבל בגלל שהנותן רוצה שהוא יקבל. הנותן הוא הסיבה לכך שהוא רוצה לקבל, ולא התענוג שיקבל ממנו.
רבי ברוך שלום הלוי אשלג (בספר מאמרים משנת תש"ן, מאמר יד) מסביר שיעקב רמז ליוסף את סדר העבודה (עבודת ה'). כשאנו מסתכלים על המציאות אנו מוצאים סתירה: מצד אחד רואים שהבורא ברא את הבריאה להיטיב לנבראיו ומצד שני רואים ממש את ההפך, שעיקר עבודתנו היא שאנו נעבוד בשביל ריבונו של עולם, כמו שכתוב: "ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו". כלומר, כל הבריאה היא רק לכבודו יתברך ולא בשביל הנבראים, ובגלל זה נתן לנו תרי"ג מצוות שנשמור אותן ונוכל לעבוד לתועלת ה'. אם כך, האם מטרת הבריאה היא כדי לקבל את התענוג או כדי לעבוד את ה'?
מתרץ הרב אשלג, שהיות שיש כלל שכל מי שאוכל לחם חסד (מקבל מתנת חינם) מתבייש, כדי להציל את האדם מהבושה נתן לנו את התורה ואת המצוות כדי שנוכל לעשות הכול לתועלת ה'. אם כן, עלינו לשנות את צורת הכוונה שלנו כך שנקבל את ההטבה שהבורא רוצה, שנקבל את הטוב ואת העונג. יוצא מכאן שאין סתירה בין מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, היינו לתועלת הנברא, ובין תיקון הבריאה, שצריכים לעבוד הכול לתועלת ה', שגם זה לתועלת הנבראים.
מכאן ניתן להסביר שיעקב אמר ליוסף שצריכים להתחיל בעבודה על דרך "חסד של אמת", כלומר ללא תמורה, אלא הכול בשביל הבורא. לאחר שהאדם הגיע למדרגה שכל מה שהוא עושה הוא בשביל הבורא, הוא מוכן לקבל את הטוב והעונג שהכין לו הבורא. זה מה שאמר ליוסף: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך". פירוש של המילה "שכם" הוא "חלק יותר". אומר יעקב ליוסף: "לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, כלומר שקיבלת על עצמך לעבוד ללא שום תמורה, עתה הגיע הזמן שאתה תקבל את התענוג".
יהי רצון שנזכה להיות אנשי חסד ושכל מעשינו יהיו לשם שמים. מתוך כך נראה את האמת, שהבורא ברא את הבריאה להיטיב לנבראיו.
 
תמר לנג
סטודנטית בהתמחויות לאנגלית ולתנ"ך
 
 
 
 
 
 
 
 

 

 

 

מחבר:
לנג, תמר