פרשת ויחי

דפי מאורות (5776-12)
על דיבור ורגישות
 
בפרשתנו מסופר שלאחר מות יעקב ניגשים האחים אל יוסף ומתחננים לפניו שלא יפגע בהם. בקשה זו מעלה תהיות, שכן ידוע לנו כי האחים התפייסו כבר עם יוסף לאחר שהתאחדו. ומדוע, אם כן,  הם חוששים ממנו, שהוא עצמם ובשרם?
 
 
בעניין זה מסופר על אדם הנוסע בכביש בשעה מאוחרת בלילה. לפתע אירע תקר בגלגל הרכב. הוא מבין שעליו להחליף את הגלגל ומחפש בתא המטען את המַגבה (ג'ק) שלו. והנה חשכו עיניו. הוא נזכר כי אתמול נתן אותו לשכנו וזה האחרון עדיין לא השיבו לו.
לפתע הוא מבחין מרחוק באור הבוקע מתוך בית. הוא נמלך בדעתו לרגע ואז מחליט לגשת ולבקש מבעל הבית מגבה. בדרך, שארכה דקות ארוכות, חשב לעצמו: "ודאי הוא יטען כלפיי 'מה אתה מעיר אותי בשתיים בלילה?' ואני אענה 'הייתי חייב מגבה', והוא ישיב לי: 'אז תישן ברכב'. אענה לו:  'אבל אני חייב להגיע הביתה', והוא יענה: 'אבל מה זו אשמתי? למה אני צריך לסבול?'. אמשיך ואומַר: 'הילדים שלי מחכים בבית' והוא יענה 'ואת שלי הערת'..." לבסוף, כשהגיע למפתן הבית ודפק על הדלת, בעל הבית פתח את הדלת בעיניים טרוטות. הסתכל עליו בעל הרכב ואמר: "יודע מה? אם אתה כל כך אכזרי, לא צריך טובות!!! אל תביא את המגבה!" והלך.
האחים פונים אל יוסף ומניחים שיודעים מה הוא יחשוב – שרוצה לפגוע בהם. אולי הם חושבים כך, אך מדוע אינם משתפים אותו במחשבותיהם ואומרים לו שהם מפחדים שיפגע בהם? ייתכן שאם לא היו משתפים אותו במחשבותיהם, יוסף לא צריך היה להשיב להם כמו שהשיב, והדו-שיח שהתקיים ביניהם היה משתנה מקצה לקצה.
כך זה גם במחוזות חיינו. אם נחשוב שהאחר חושב  עלינו טוב, ממילא תשתנה המציאות והוא באמת יהיה טוב כלפינו. אנו נתנהג אליו בצורה שמתנהגים למי   שחושב עלינו טוב, והוא ישיב לנו כדין זה בחזרה, שכן אנו חשבנו עליו טוב.
נמצא שמחשבה טובה עושה את המציאות הרבה יותר זכה ונקייה. ויותר מכל – יפה ואמתית.
גם אם חושבים על מישהו משהו רע, כדאי להעיר לו על כך, מתוך הציווי "לא תשנא את אחיך בלבבך". יש לומר לו בעדינות מה אנו מרגישים, שאנו  מקווים שזה לא באמת כך מצדו, ושאנו רוצה לשנות את הרגשתנו. לא צריך לומר את הכול, אך העיקר לשתף ולדבר.
הדיבור והשיתוף דורשים אכן מאמץ וכוחות נפש וצריך לעבוד על כך. בלתי אפשרי לשנות את עצמנו ואת העולם בן-רגע, אך קודם כול עלינו לשחרר את עצמנו מכבלי הדימוי והמחשבה הנסתרת; לבוא ולשתף, בעדינות וברגישות. זה מתחיל אצלנו ואט אט גם הסביבה מרגישה זאת. חברה משוחררת ומשתפת היא כזו שיש בה אוויר הרבה יותר נקי. כאשר אדם שומר בלבו מחשבות על האחר – האחר מרגיש זאת, כי הלב רואה ללב. לא תמיד זה באופן מודע, אך בסופו של דבר אנו מרגישים מה חושבים עלינו וגם בשל זה. חשוב לא לטמון בלב, אלא לדבר ולשתף.
כמו שלדיבור יש השפעה ישירה ביחס לזולת, כך גם המחשבה, שהרי היא חלק בלתי נפרד מהנפש המשפיעה על האדם במידה גדולה יותר ולטווח רחוק יותר מאשר הדיבור. לכן חשוב להימנע ממחשבות שליליות על הזולת ולהרבות במחשבות חיוביות. מחשבה טובה יוצרת מציאות טובה ודיבור טוב יותר.
 
(מתוך שיחה של הרב דב זינגר לפרשת ויחי, תשס"ח. ומתוך לדעת את המידות, הרב שניאור זלמן גופין).
 
שרון רוחם
סטודנטית בהתמחויות לספרות וללימודי ארץ ישראל
 
 
מחבר:
רוחם, שרון